במקור כתבתי את זה כתגובה אצל יו גונן בפייסבוק, על הטור  הפתט של שטארק.
אבל מאז, ושוב היום בגלל דורה שכותבת על ההבלחה המיזוגנית של נחום ברנע (עם כמה תגובות מצחיקות במיוחד – בכוונה ושלא בכוונה), אני נזכר בתגובה הזאת כשימושית.
אז אני מעלה את זה לבלוג הקטטוני הזה כדי שיהיה לי קל לשים לינק בכל פעם שהדיון תופס תבנית כזאת:

זה נפלא כמה מרחב פעולה כולנו מקבלות במסגרת אמנת וארשה…

אם את אישה, את יכולה להיות בתולה או זונה או לשלב את שניהם ולהיות כלבה (מומלץ).
אם אתה גבר, אתה יכול להיות חנון או אנס, או לשלב את שניהם ולהיות אמן פיתוי.

ואפשר להמשיך את האלגוריתם העקום הזה.
אם את אמא לגבר: את יכולה לחנך אותו להיות סחבה, ואז תתאבדי כי בגללך הוא לא מתחתן. או לחנך אותו להיות גבר-גבר ואז תתאבדי כי בגללך הוא אנס.
אם את אמא לאישה: תחנכי אותה להיות בתולה ואז היא לא תתחתן, אז תתאבדי. אם תחנכי אותה להיות זונה, היא תאנס כי כידוע רק זונות נאנסות, ואז גם מוטב שתתאבדי.
אם לא התאבדת עוד לפני זה מהבושה.
אם חינכת אותה להיות כלבה, היא גם תאנס וגם לא תתחתן, כי זה, כידוע, העונש האמיתי שכלבה (או פמיניסטית, זה די היינו הך, כידוע) צריכה לקבל.
ומיותר לציין שאת צריכה להתאבד.

אם אתה אב לאשה או לגבר, אז זה לא משנה, כי אתה בכל מקרה כל הזמן או בעבודה (אם חנכו אותך להיות סחבה מפרנסת) או אצל הזונות (אם אתה גבר גבר). ובכל מקרה אחד מהדברים האלה יהרוג אותך במוקדם או במאוחר. אתה יכול להאיץ את התהליך ולהתאבד, אבל אז מי יארגן את ההלוויה של אמא?

החדשות הטובות: יש סיכוי שכל האנשים האלה שמייצרים עוד אנשים כמוהם יתאבדו.
you may now return to your shopping, fucking, and hacking

ולפעמים לא.

היום לא.

הינה הד של אובססיה (שלא לומר הובסשן), מהשנה האחרונה, שלא כתבתי עליה כמעט בשום מקום.

קוקטייל מתוק ונחמד לימי ראשית הקיץ הקלילים אך הקשים.

התגלית המקרית כאן, שהצדיקה פרסום מתכון, היא שלמרות שהמרכיב המרכזי הוא מיץ מנגו (נקטר, מה שאומר שממש אין צורך להמתיק מעבר לזה), הטעם הסופי מזכיר יותר מהכל סוג של קרטיב לימון מהזן הנוסטלגי, ונוצר משקה מתוק אך מרענן, מחליק בקלות באופן מסוכן ממש ומעלה חיוך.

מרכיבים: (אני כותב לפי יחסים, כדי שלא ישנה אם יש לכם כוסית מידה מטרית או אימפריאלית, או אם החלטתם להכין כמות גדולה יותר, ולמה לא בעצם?)

מרכיבים:

1 וודקה ליים (אני השתמשתי בסמירנוף ליים)
2 נקטר מנגו
1/2 מיץ לימון סחוט טרי
דובדבן מסוכר

הכנה: משקשקים את המרכיבים הנוזלים בשייקר מלא בקרח ומסננים סינון כפול לכוס מרטיני. מפילים את הדובדבן לתחתית.

הערות:

א. היחס של אחד לשניים בין וודקה ומיץ פרי עובד מצויין כמעט תמיד. מיץ הלימון בא לאזן את המתיקות. אם הוודקה לא מחוזקת בלימון/ליים יהיה צריך יותר לימון וצריך לזכור שהוא גם מוסיף מהילה, אז לשחק בהתאם או שיצא משהו חלש כזה. בגדול, מיצי פירות מתוקים יכולים להתחלף במתכון הנ"ל בקלות. לטעום עם קש מהשייקר לפני המזיגה ולתקן לפי הצורך (לא, זה לא סתם דאווין של בארמנים). למשל, נקטר ליצ'י עובד יפה והדובדבן נראה מגרה במיוחד דרך השקיפות הלבנונית.
ב. יש בארים שקוראים לכל דבר כזה "מרטיני", רק בגלל הכוס. אבל בעיני זה זילות המרטיני.
ג. המהדרים היו משפדים את הדודבדן על שיפוד שקוף, אבל אני מחבב את המראה של ההפתעה בתחתית וגם את החוויה של לסיים במתוק שספג בינתיים את האלכוהול. להפיל אחרי ולא להניח לפני – כי אחרת המזיגה תשטוף עוד סוכר מהדובדבן אל המשקה וכל האיזון שטעמתם יהרס.
ד. סינון כפול זה בגלל שמסורתית במשקאות בכוס מרטיני, שברי קרח זה נחשב חטא, אבל אם יורשה לי, דווקא בקוקטייל הזה, מעצם הטעם שלו, רסיסוני הקרח יכולים דווקא לשעשע.
ה. בתמונה נוצר יותר מדי "חלון" (החלק הריק בין סוף המשקה לשפתי הכוס) כי משום מה כוסות הקוקטייל שלי ענקיות. מה שמאוד מפתה להגדיל את הכמויות…

And the recipe in English:
Eskimo Lemon
1 vodka lime
2 mango juice
1/2 lemon juice
cherry at the bottom / on a skewer

זהו, פרסמתי מתכון באינטרנטים. עוד וי.

זה לא סוד ש"האני" הוא לא מונוליתי. אפילו בקומון סנס המערבי, אנשים מחלקים אותו לפחות לשניים: "מצד אחד… מצד שני…". ובעיני, הוא יותר מאגו,סופר-אגו, איד, ואף יותר מפרסונות שאנחנו יוצרים במצבים חברתיים ומוצבות בקונטרסט מול מי אנחנו "באמת".

בעיני, האני הוא יותר כמו פרלמנט. שיש בו מלא סיעות, וקואליציה ואופוזיציה, וזה שמפלגה בקואוליציה עוד לא אומר שהיא באמת מצליחה להעביר דברים, כי חלק מהסיעות יכולות פתאום לחשק את המהלכים, ככה שבעוד ששינויים במצע של מפלגת השלטון של האני מוכרזים חדשות לבקרים, הרי ששינויים במדיניות דה-פקטו מתרחשים לאט לאט ולפעמים יכולים להיעצר בכלל.

והכי גרועה מכולם, היא מפלגת העבר שירדה מגדולתה. אני מדמיין אותה כמעין "מפא"י של הנפש". מפלגה שכבר אין לה כמעט מנדטים ושאבדה את הרלוונטיות שלה, אבל בגלל שהיא פעם היתה מפלגת שלטון, היא עושה מלא מלא רעש מספסלי האופוזיציה ומשפיעה על סדר היום באופן לא פרופורציונלי. ונראה לי, שאחד הדברים הכי חשובים כדי להתקדם בחיים זה לשים לב מתי בטעות מקשיבים לרעש שהפרלמנטרים המזדקנים שבפנים עושים מהספסלים שלהם.

כי לעתים כל כך קרובות, יש לך מפלגה חדשה בשלטון, עם תכנית חומש חדשנית ומתוכננת היטב, שנבחרה במהפך מוחץ והעם נושא עליה עיניו, שכבר אפילו יש ניצני שינוי והישגים לטובתה בתחומי הפנים והחוץ. אבל המפלגה המודחת ממשיכה לתקוע מקלות בגלגלים, ומנסה לגנוב את דעת הקהל, אפילו שהם מיעוט שכבר עבר זמנו.

בינתיים מצאתי מעט מאוד באגים. אם אתם שמים לב למשהו או שיש בקשות – לכו על זה בתגובות.

אגב, ייבוא תוכן מרשימות לבלוג הפנקס של ליכטש עבר בהצלחה (הפוסטים שמופיעים שם בין 2003 ו-2005 יובאו מרשימות כולל תגובות), בניסוי נפרד שעשינו עם בלוג מלא תמונות ושיבושי עיצוב, גם עבד.

אני מקווה שממש בקרוב נתחיל לעזור לאנשים לעבור. לאלה שכבר פתחו בלוג וורדפרסי איפשהו, המעבר יהיה אפילו עוד יותר חלק…

וכדי לנסות ממש, הינה קצת ביאליק בתור לורם איפסום. תודה לפרויקט בן יהודה.

עֲצִיץ פְּרָחִים

מִן הַחַלּוֹן

פֶּרַח עָצִיץ

כָּל-הַיּוֹם

הַגַּנָּה יָצִיץ.

כָּל חֲבֵרָיו –

שָׁם בַּגָּן,

הוּא לְבַדּוֹ

עוֹמֵד כָּאן.

עוד בילדותם, בימים ראשונים לשכנות, נעשו שנים הללו ידידים אהובים.  היא הרי היתה בימים ההם בודדה ועזובה כל-כך! בתחִלָּה, כשדר עדַיִן הדוד סירפים בשכונה, לא רבתה הרעה: באה היתה לביתו בשליחות הדודה לשאול קדרה ונפה, ולפרקים אף היתה משחקת בחול עם בנו הקטן מַקַרקא.  הדוד עצמו אף הוא היה מְקָרבהּ: בימי החג היה מביא לה כעך מן השוק, וּכשהרבתה הדודה להכותהּ – היה בא וּמצילהּ.  אבל משעקר הדוד את דירתו והחצר הסמוכה נתרוקנה – חשך עליה כל עולמה.  אין מעתה "דוד", אין מקרקא ואין כל, אבל יש "דודה" זעומה וצַיְקנית וּמכּוֹת ורעב וישיבת כלא בחצר.  הימים ימי אביב היו, זמן של עבודה זריזה וחיה במקשה וּבגן.  "הדודה" היתה משכמת ויוצאת עם הנץ החמה למקשה, אל פועלותיה, וּמאחרת לשוב עם צאת הכוכבים.  את החצר עזבה מתוך אזהרה צרודה,אבל חמורה, "שלא לצאת אנה ואנה", על מארינקא הקטנה לבדה.  מארינקא צִיְּתה ולא יצאה אנה ואנה.  כל היום היתה יושבת כלואה בתוך ארבע המחיצות ושומרת את החצר הסגורה מצדי צדדים.  לולא הכלב הקטן – שקוריפין – שנטפל אליה בימים אלו ונפשו נקשרה בנפשה – היתה מתה בשממון.  חמדה גנוזה אחת נשאה עמה בחיקה – מחרוזת של כעכים קטנים ונוקשים, שהדוד, לפני יציאתו, הניחם לה במתנה.  ימים רבים חסה עליהם מלאכלם וכל עת שנשארה לבדה היתה מוציאתם מחיקה וּמשתעשעת בהם.  בכל יום היו בעיניה כחדשים וּמוצאת בהם סגולה אחרת: צהובים הם, עגולים כטבעות וּמקשקשים כאבני חצץ… אמת, קטנים הם, אבל כמה עבים, כמה עבים… כמעט שאין להם חלל כלל.  שבע פעמים ביום היתה מונה אותם באצבע אחד אחד – וּראה זה פלא:: לעולם הם תשעה, לא פחות ולא יותר.  אבל כשגבר עליה פעם אחת הרעב, לא עמדה בנסיון ואכלתם.  מאז לא נשאר לה בעולמה אלא הכלב שקוריפין וזֵכר הדוד.  בּיִחוּד זוכרת היא יפה יפה את דבריו האחרונים של הדוד.  הוא נכנס במגפיו הגבוהים, כשהשוט בידו, אל "הדודה" להפרד ממנה, ולפני יציאתו אמר לה בלשון זו: "ראי, זקנה", – כר אמר מפורש, מִלה במִלה – "ראי, זקנה, אל נא תכי יותר מדי את התינוקת, עלובה היא, יראי את אלהים".  את הדברים המתוקים, הנחמדים, האהובים האלה, שמעה היא, מארינקא, בעצם אָזנה כשישבה על הסף וחתכה דלועים לחזירים.  לבה גָוַע מהכרת טובה, וּכשיצא הדוד ועבר על הסף – מִהרה היא ועמדה על ארבע ונשקה לו במגף מאחוריו נשיקה חטופה וחשאית, מבלי שידע… אמת, הדודה לא קִימה את צוָאתו ולא חדלה מהכות, אבל מארינקא אף היא לא פסקה מלחזור בלבה על אותם הדברים יום יום: "ראי, זקנה…" (המשך בפרויקט בן יהודה)

אם כבר הולך לצאת עדכון מייל אוטומטי על הפוסט הקודם, אז אני אוסיף עוד אחד בעניין פרקטי, כדי שלא סתם יצא עוד מייל, וחווה נקווה שמרפי לא יפיל לי את הבלוג כמו שבחר לעשות אחרי הפוסט שלפניו.

אני מגיע לארץ במחצית השנייה של דצמבר לבערך שבועיים וחצי. כמו שנראית השנה הבאה בשלב זה, מאוד יכול להיות שזה יהיה הביקור היחיד שלי בישראל עד סוף 2009 (פאק!). לפיכך, רובו ככולו יוקדש למשפחה וחברים, ועדין – יש כמה דברים שכבר מתוכננים וכתמיד אני אשקול בחיוב הצעות. בעיקר מגונות.

אז ברמת הספיקינג אנגייג'מנטס, נכון לעכשיו, קומיקס ושיווק, ככה:
קומיקס
במסגרת כנס הקומיקס קאבום! של אוקיי, 25 בדצמבר, אני אתן שתי הרצאות. אלו שתי הרצאות הקומיקס שנתתי שם כבר פעמיים בעבר. ההרצאה הראשונה היא הותיקה, שהיא די זהה בארבע-חמש השנים האחרונות. את השנייה נתתי רק פעמיים. יש בה דגש חזק על Watchmen, ומי שרוצה להיזכר, לקראת הסרט, למה זאת משימה בלתי אפשרית, או לחילופין, להבין בלי ספוילרים למה כדאי מהר מהר לקרוא את הספר לפני שיוצא הסרט מוזמן. הינה הטקסט על שתיהן משנה שעברה, בשינויים קלים, עם התאריך והשעות החדשים:

חמישי, 25 בדצמבר, בין 12:00 ל13:30 – "רק בקומיקס – הצצה בדברים שרק קומיקס יכול לעשות."
קומיקס מספר סיפורים באופן ייחודי. בהרצאה נתבונן יחד במגוון קטעי קומיקס שידגימו מה מייחד את הקומיקס מאמנויות סיפור אחרות. דרך מקסימום דוגמאות ומינימום תיאוריה נגלה דרכים להעברת סיפור שאף אחת מהאמנויות שלעתים הקומיקס משווה אליהן לא יכולות לעשות – לא קולנוע, לא ספרות, לא תיאטרון ולא אנימציה. בין אם אתם לא מכירים קומיקס בכלל, חובבים ותיקים או יוצרי קומיקס, ההרצאה עשויה לשנות מה שאתם חושבים על קומיקס.
(מומלץ לנוער ומבוגרים)
חמישי, 25 בדצמבר, בין 16:00 ל17:30 – "צורה ומשמעות – מנגנונים סיפוריים מתקדמים בקומיקס"
סדרה של דוגמאות קומיקס שמדגימות שימושים מתקדמים שיוצרים עושים בתכונות הסיפוריות שמייחדות את הקומיקס. הרצאה למתקדמים שמשלימה את ההרצאה הראשונה אבל גם עומדת בפני עצמה. בהרצאה ייבחנו באופן עמוק יותר, דוגמאות מתקדמות מכמה מיוצרי הקומיקס המורכבים ביותר של כל הזמנים, ומדגישות את הקשר בין אופן הסיפור ותוכן הסיפור בקומיקס. דגש מיוחד יינתן לדוגמאות מתוך יצירת המופת של אלן מור ודייב גיבונז watchmen, לקראת הסרט. אבל אני לא אוותר גם, לכל הפחות, על האנלוגיה בין צ'ארלי בראון, סופרמן ואדיפוס בראי אותה רשימה ידוע של אומברטו אקו.
(גם כאן – מומלץ לנוער ומבוגרים, ועוד יותר למי שמכיר קצת תיאוריה של קומיקס ו/או שמע את ההרצאה הראשונה, אפילו שזה ממש לא חובה).

שיווק
כרגע, אני כנראה אדבר בפורום סגור של אחד ממשרדי הפרסום הגדולים על מגמות מסתמנות בפרקטיקה של שיווק ומיתוג. הייתי שמח אם הייתה הזדמנות/מסגרת פתוחה לקהל, לדבר על זה, בהקשר יותר רחב, או אולי על שיווק נרטיבי. רעיונות? זה בידיים של מי מכם שחושב שזה יכול להיות מעניין.

נ.ב. ראיתם את אבני הכליות הקטנטנות שלי בויירד?

לפני בערך שבוע, הצטרפתי לרשימת האנשים שענו לשאלון של סיני גז.

חצי אישי, חצי ציבורי, חצי חושב, חצי מתחכם. כן, ארבעה חצאים. הלוואי שהיו רק ארבעה, או שלפחות המספר לא היה זוגי, זה היה עוזר בהצבעות המליאה של החצאים.
אז עם כל הרגשות המעורבים שתמיד כרוכים בסיטואציות כאלה, כי יש משהו מאוד בלתי אפשרי בראיוניות כאלה (ובראיונות בכלל, אגב). בעיקר אם אתה פרפקציוניסט. אבל בסך הכול די נהניתי, ואני חי בשלום עם התוצאה.שזה אולי סימן שאני מתבגר. קצת.

אז הינה השאלון. איתי. מקווה שתמצאו בו עניין או שעשוע או משהו.

נ.ב.
אם אנחנו כבר מדברים. ואם יש לכן כוח לזה… אני תוהה מה שלוש קוראותי חושבים על העניין הבא.
אני מנסה להגדיר לעצמי את התפקיד של הבלוג הזה. נראה לי שהוא מאוד צומצם. ענייני אינטרנט הולכים לבלוג של הקולקטיב (ולא מספיק לאחרונה, במסגרת פשיטת רגל משימתית כללית שמשתוללת אצלי). עניינים מקצועיים אני כותב באנגלית בבלוג האנגלי – גם כדי שיגיעו לקהל רחב ככל שאפשר, וגם כי כאן המרכז המקצועי שלי כבר שנים (ובשלוש-ארבע השנים הקרובות, כנראה. אחרי – אין לדעת.). צד של בלוג אישי לא ממש מתאים לי – זה מכניס אותי לחרדות. אני עוד בילדות שרתי "אדם בתוך עצמו הוא גר / לפעמים פותח דלת  מקבל מכה." אני לפעמים מרגיש חשיפה אפילו כשאני עושה שרינג לאייטם בגוגל, אז מה שקורה בפייסבוק ופליקר שלי מספק לי מספיק דאגות מהבחינה הזאת.
אז מה בעצם יכול להיות כאן? רק לינקים/ארכיון ל"פרסומים" בעברית והודעות על ענינים ציבוריים בעת ביקור? (שתי הרצאות על קומיקס בכנס קאבום בחנוכה, פרטים בקרוב. ואחת על שיווק – פנימית, באחד ממשרדי הפרסום. פתוח להזמנות נוספות. פנוי להובלה.) זה מספיק? יש עוד משהו שאני יכול לעשות כאן?
בצר לי, התחלתי לכתוב שטויות בטוויטר. Mוזמנות לשלי.

הזדמנות מיוחדת למעצבי האתרים שבכם.

ה-BSST, British Shalom Salaam Trust מחפשים עיצוב ובנייה של אתר חדש, במקום האתר הנוכחי שנראה קצת חובבני.

מדובר בקרן התומכת ביוזמות הומניטריות שתומכת במגוון מיזמים ישראלים ופלשתינים בתחום קידום השלום ודו-הקיום בין העמים. הגישה שלהם מעניינת: עובדים על ריבוי מענקים קטנים שתומכים במיזמי גראס-רוטס, בגישת "תנו להם חכות ולא דגים." בין הארגונים הישראלים הנתמכים גם סלון מזל ומחסום ווטצ'.

האתר שהם מחפשים לא מורכב טכנולוגית, בעיקר מחפשים לתת לתוכן שלהם ליטוש עיצובי שישקף את הארגון המקצועי ורב הפעלים שמאחוריו. התוכן יישאר פחות או יותר זהה.

עדיפות למתנדבים, אם כי יש אפשרות לתשלום סמלי (שמאחר והוא בפאונדים אני משער שיהיה גבוה מתשלום סמלי ישראלי).
יש כאן הזדמנות לעזור לארגון שעושה הרבה דברים טובים וגם לקבל חשיפה בינלאומית מול שכבת נאמנים ותורמים בפרופיל מאוד גבוה.

משרדי אינטראקטיב – זה יכול להתאים גם לכם כפרויקט פרו-בונו. לאנשי מקצוע מנוסים אני מניח שמדובר בערך ביום עיצוב וחצי יום תכנות HTML.

אם אתם חושבים שאתם יכולים לתרום למטרה החשובה הזאת, אנא פנו ל: my2ndinbox@gmail.com נא לצרף לפנייה שני לינקים לאתרים שבניתם לאחרונה, ואם יש אז גם לאתר פורטפוליו מעודכן. נא לפנות עד 21.4.2008

ההצעה שלי כאן בעניין ההרצאה שלי על שיווק נרטיבי מתקדם הפכה בסוף להרצאה פרטית בפני צוות שיווק באחת מהחברות הגדולות בארץ, אבל לצערי במה שקשור להרצאה לקהל הרחב לא נוצרה הזדמנות, אולי לא נתתי התראה ארוכה מספיק.

מה כן?
בקריה האקדמית, רח' צה"ל 104 קרית אונו , אולם 1, ביום שלישי, 8/1/2008, בין השעות 16:00-19:30 יערך כנס בנושא פרסום ואינטרנט: " פרסום ושיווק  בעידן הדיגיטלי- עולם וירטואלי או יקום דואלי?"

מי שקורא כאן, אולי יודע שאני לא איש פרסום (ולעיתים מוסיף – תודה לאל), אבל בין חמש לחמש וחצי אני אנסה לתת מבט של אאוטסיידר על כמה עניינים מרכזיים בתחום תחת הכותרת: "מתחים יסודיים בין תקשורת שיווקית והסביבה האינטראקטיבית". מי ששמע את ההרצאות שנתתי בשנה האחרונה בארץ, כולל מי שהיה בשיחה בכינרנט, יכיר חלק מהרעיונות, אבל כרגיל אני ממשיך לפתח וללטש אותם, ומשתדל להציג אותם באופן מעניין גם למי שלא על זה פרנסתם.
המצגת לא גמורה ואני עוד בטוח מה יהיה בפנים ומה יישאר בחוץ. אז כל הנ"ל – בלי נדר. הדבר היחיד שאני מבטיח זה להיות שם ולהשתדל להיות רלוונטי.

הבטחתי לעדכן – אז הינה. (-: אשמח לראותכם.

הרבה זמן לא כתבתי כאן, החודשים האחרונים מאוד עמוסים. מצד אחד מטלטל ברחבי אירופה במסגרת פרויקטים של העבודה, ומצד שני משבר רשימות, שמתבהר לאיטו, ושינויים אחרים שעוברים מיזמי הרשת השונים. כל זה בלי להזכיר את החיים עצמם.
העיקר הבריאות, בחיי.

בסוף דצמבר-תחילת ינואר, אני מגיע לביקור בישראל. זאת חופשת מולדת שאני מתכוון לעבוד בה כמה שפחות, אם בכלל, ושרובה תוקדש למשפחתי היקרה.
לצד זה, כהרגלי, אני מנסה לנצל את ההזדמנות כדי להתעסק עם נושאים שיקרים לליבי. אז:

בתחום השיווק, לא נקבע עדיין כלום, אבל רציתי לנצל את הבמה הזאת לספר שיש לי מצגת בת כשעתיים (אפשר לקצר אותה, אם לא תהיה ברירה) שהכנתי במיוחד עבור אירוע לקוחות (קיימים ופוטנציאליים) של Brandinstinct, בוטיק המיתוג לו מוקדש רב זמני בימים אלה. העברתי אותה בלונדון לפני כשבוע והיא זכתבה להדים חיוביים, אפילו מצד שומעים שהגיעו במיוחד מארצות אחרות. הינה התיאור שלה, בתרגום חופשי:

אם אי פעם נתקלתם במושגים כמו סיפור, רעיון, דמות, אופי או חזון בהקשר של מותגים, הרי שכבר נחשפתם לעלייה בדומיננטיות של חשיבה נרטיבית בתחום השיווק.
ההרצאה לוקחת את היסודות של התחום צעד אחד קדימה, ומשתמשת בהם ככלי פרקטי לזיהוי דפוסים ומגמות בשוק, בקטגוריה או בחברה שלכם ; ולפיתוח פתרונות יצירתיים למצבים אסטרטגיים שלכאורה אין מהם מוצא.
עם כל המתודולגיות, ההייפ, והבאז וורדז שבחוץ, קשה לדעת מה יכול לעבוד תכל'ס עבור המותג שלכם. ההרצאה מציעה גישה פרקטית שמסתכלת על העקרונות מאחורי כמה מהכלים הבולטים של גישות שונות לאסטרטגיית מותג. השקפת עולם זאת משמשת לבחינה של שורת מקרי מבחן – ממותגים מפורסמים ומפרויקטים שעבדנו עליהם – שהסיפורים שלהם משתלבים בדפוסים שאנחנו מזהים ומדגימים את העקרונות בפעולה.

זאת לא "מצגת מכירות" בכלל בכלל, אם כי יש בה גם דוגמאות מהעבודה שלי, לצד דוגמאות מהעולם. הנושא של המצגת הוא "שיווק נרטיבי מתקדם" והיא מסכמת כמה מהרעיונות שאספתי ופתחתי אודות הקשר בין שיווק, מותגים, סיפורים וסימנים בליווי דוגמאות "מהחיים". התוכן הוא בשכונה שמאפיינת את הבלוג האנגלי שלי. הנגיעות בנרטולוגיה וסמיוטיקה עדינות ובסך הכל מדובר במשהו שאנשי מקצועות השיווק ימצאו בו עניין, אבל בתכל'ס לא צריך לדעת שיווק כדי להבין. הייתי רוצה לחשוב שגם מי שמעניין אותו ההקשר היותר רחב של שיווק ותרבות ואיך הם מתערבבים יכול למצוא בהרצאה עניין. (ולא רק ההם)
אשמח לתת את ההרצאה בכל מסגרת שתמצא בה עניין – אקדמית, מסחרית, או קבוצת מתעניינים (אם יהיו מספיק). כל מה שאני צריך זה חדר, מקרן/מסך גדול למחשב הנייד שלי, וקהל סקרן.
אגב, מי שקוראים פה והם סטודנטים שלי לשעבר מקאמרה אובסקורה, או כאלה שרצו ללמוד את הקורס שלי בבצלאל לפני שהמעבר ללונדון ביטל את התכניות להעביר אותו (אחד הדברים שהכי הצטערתי עליהם), סביר להניח שתמצאו עניין בהרצאה הזאת.

בתחום הקומיקס, למרבה שמחתי, התאריכים של פסטיבל הקומיקס "קאבום", זזו קצת. מה שמאפשר לי להרצות שם שתי הרצאות ולהעביר סדנא.

1. חמישי, 27 בדצמבר, בין 18:00 ל20:00 – "רק בקומיקס – הצצה בדברים שרק קומיקס יכול לעשות."
   זאת הרצאת ה"מבוא" הישנה שלי שמתפתחת עם השנים ודי זכתה להצלחה. אם שמעתם אותה בשלוש השנים האחרונות, זה לא יחדש לכם, אם לפני זה, אז כן. התיאור הרשמי שלה: קומיקס מספר סיפורים באופן ייחודי. בהרצאה נתבונן יחד במגוון קטעי קומיקס שידגימו מה מייחד את הקומיקס מאמנויות סיפור אחרות. דרך מקסימום דוגמאות ומינימום תיאוריה נגלה דרכים להעברת סיפור שאף אחת מהאמנויות שלעתים הקומיקס משווה אליהן לא יכולות לעשות – לא קולנוע, לא ספרות, לא תיאטרון ולא אנימציה. בין אם אתם לא מכירים קומיקס בכלל, חובבים ותיקים או יוצרי קומיקס, ההרצאה עשויה לשנות מה שאתם חושבים על קומיקס.
   (מומלץ לנוער ומבוגרים)
2. שישי, 28 בדצמבר, בין 10:00 ל12:00 – "צורה ומשמעות – מנגנונים סיפוריים מתקדמים בקומיקס"
   סדרה של דוגמאות קומיקס שמדגימות שימושים מתקדמים שיוצרים עושים בתכונות הסיפוריות שמייחדות את הקומיקס. הרצאה למתקדמים שמשלימה את ההרצאה הראשונה אבל גם עומדת בפני עצמה. בהרצאה ייבחנו באופן עמוק יותר, דוגמאות מתקדמות מכמה מיוצרי הקומיקס המורכבים ביותר של כל הזמנים, כולל דוגמאות מהשנים האחרונות, ומדגישות את הקשר בין אופן הסיפור ותוכן הסיפור בקומיקס.
   זאת הרצאה שהתחלתי לפתח בשנה שעברה, והכותרת הפתוחה שלה מאפשרת לי פשוט לנתח קומיקסים שנראה לי שעושים דברים מגניבים. תהיה חפיפה עם החומר של שנה שעברה – בין השאר ניתוחים של "ווצ'מן" של אלן מור ודייב גיבנז, ו"פינאטס" של צ'ארלס שולז. בין התוספות אני מקווה ללטש קצת את הדוגמאות מכריס וויר, לגעת גם ב"אליס אין סאנדרלנד" היוצא מן הכלל של בריאן טלבוט, ומי יודע – אולי עוד.
   (גם כאן – מומלץ לנוער ומבוגרים, ועוד יותר למי שמכיר קצת תיאוריה של קומיקס ו/או שמע את ההרצאה הראשונה, אפילו שזה ממש לא חובה).
3. שישי, 28 בדצמבר, בין 12:00 ל 13:30 – סדנת צורה ומשמעות – איך להדק את הקשר בין המה והאיך בקומיקס
   יש דברים שאפשר לעשות רק בקומיקס, האם אתם מנצלים אותם? סדנת כתיבה וארגון פאנלים שמבקשת לתת אשנב לדרכי חשיבה שישפרו את האופן בו הקומיקס שלכם משתמש בתכונות הייחודיות של הקומיקס כמדיום. הסדנה משלבת תרגילי כתיבה וסקיצות של תכנון עמוד, ולכן מתאימה גם לכותבים וגם למאיירים.
   (כאן כבר מדובר בסדנא מעשית שמיועדת בעיקר למי שעושה / רוצה לעשות קומיקס, והיא מנסה להתמקד ברעיונות רחבים ומופשטים יותר מאלה שהספרות של התחום – מקלאוד אייזנר וכו' נוגעת בהם. חלק מהרעיונות בה רלוונטיים לספרי קומיקס, יותר מאשר לסיפורים קצרים.)

הפסטיבל מתקיים השנה במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון. הכניסה להרצאות ולסדנה בתשלום שהולך כולו לאוק"י. אני אמור גם להנחות את הקומיקרב שייערך במסגרת הפסטיבל.
מבחינת "מה לעזאזל הקשר של אורי לקומיקס?", לאלה מכם שכאן בגלל הדברים שאני עושה באינטרנט ו/או שיווק: את הקומיקס כמדיום סיפורי התחלתי לחקור במסגרת לימודי תורת הספרות באוניברסיטת תל אביב (עזבתי ללונדון לפני תחילת כתיבת התזה בנושא. כן, אני "דרופ-אאוט".). מאז אני מדבר וכותב על הנושא בהזדמנויות שונות זה למעלה מעשור (כוס אומו, אני מזדקן). לצד העיסוק התיאורטי, עבדתי עם קבוצת דימונה על סיפורי האנתולוגיה השנייה שלהם ועם נעה אברבנל ואמיתי סנדי על "שירלי".