בשנים האחרונות לא ביקרתי בישראל בחודשי הקיץ. השנה אני מזדמן לשכונה באוגוסט וזאת הזדמנות משמחת לחזור להרצות בפסטיבל הקומיקס אחרי שבשנים האחרונות יכולתי לעשות רק את קאבום הקטן יותר.

למרות המון רצון טוב, לא אספיק השנה לעדכן את ההרצאות כמו שרציתי (ואך התחלתי לאסוף דוגמאות חדשות) אז מי שראה אותן בקאבום או בעבר – הן פחות או יותר אותו דבר.

כדאי להעיר שאמנם כבר לא מפמפמים אותן ברשת כמו בעבר, עדיין הכרטיסים נוטים להימכר כולם, אז מומלץ להזמין מראש.

רק בקומיקס
אורי ברוכין 1: על הייחודיות של שפת הקומיקס
קומיקס מספר סיפורים באופן ייחודי. בהרצאה נתבונן יחד במגוון קטעי קומיקס שידגימו מה מייחד את הקומיקס מאמנויות סיפור אחרות. דרך מקסימום דוגמאות ומינימום תיאוריה נגלה דרכים להעברת סיפור שאף אחת מהאמנויות שלעתים הקומיקס משווה אליהן לא יכולות לעשות – לא קולנוע, לא ספרות, לא תיאטרון ולא אנימציה. בין אם אתם לא מכירים קומיקס בכלל, חובבים ותיקים או יוצרי קומיקס, ההרצאה עשויה לשנות מה שאתם חושבים על קומיקס. מומלץ לנוער ומבוגרים.

אוהל הרצאות | 21.8 | 18:15

צורה ומשמעות
אורי ברוכין 2: על שימוש מתקדם בקומיקס
סדרה של דוגמאות קומיקס שמדגימות שימושים מתקדמים שיוצרים עושים בתכונות הסיפוריות שמייחדות את הקומיקס. הרצאה למתקדמים שמשלימה את ההרצאה הראשונה אבל גם עומדת בפני עצמה. בהרצאה ייבחנו באופן עמוק יותר דוגמאות מתקדמות מיוצרי קומיקס בולטים, המדגישות את הקשר בין אופן הסיפור ותוכן הסיפור בקומיקס. דגש מיוחד יינתן לדוגמאות מתוך יצירת המופת של אלן מור ודייב גיבונז watchmen,. וכמו כן נעמוד על הקשר בין בין צ'ארלי בראון, סופרמן ואדיפוס. גם כאן – מומלץ לנוער ומבוגרים, ובעיקר למי ששמע את ההרצאה הראשונה או מכיר קצת תיאוריה של קומיקס.

אוהל הרצאות | 21.8 | 21:30

אם כבר הולך לצאת עדכון מייל אוטומטי על הפוסט הקודם, אז אני אוסיף עוד אחד בעניין פרקטי, כדי שלא סתם יצא עוד מייל, וחווה נקווה שמרפי לא יפיל לי את הבלוג כמו שבחר לעשות אחרי הפוסט שלפניו.

אני מגיע לארץ במחצית השנייה של דצמבר לבערך שבועיים וחצי. כמו שנראית השנה הבאה בשלב זה, מאוד יכול להיות שזה יהיה הביקור היחיד שלי בישראל עד סוף 2009 (פאק!). לפיכך, רובו ככולו יוקדש למשפחה וחברים, ועדין – יש כמה דברים שכבר מתוכננים וכתמיד אני אשקול בחיוב הצעות. בעיקר מגונות.

אז ברמת הספיקינג אנגייג'מנטס, נכון לעכשיו, קומיקס ושיווק, ככה:
קומיקס
במסגרת כנס הקומיקס קאבום! של אוקיי, 25 בדצמבר, אני אתן שתי הרצאות. אלו שתי הרצאות הקומיקס שנתתי שם כבר פעמיים בעבר. ההרצאה הראשונה היא הותיקה, שהיא די זהה בארבע-חמש השנים האחרונות. את השנייה נתתי רק פעמיים. יש בה דגש חזק על Watchmen, ומי שרוצה להיזכר, לקראת הסרט, למה זאת משימה בלתי אפשרית, או לחילופין, להבין בלי ספוילרים למה כדאי מהר מהר לקרוא את הספר לפני שיוצא הסרט מוזמן. הינה הטקסט על שתיהן משנה שעברה, בשינויים קלים, עם התאריך והשעות החדשים:

חמישי, 25 בדצמבר, בין 12:00 ל13:30 – "רק בקומיקס – הצצה בדברים שרק קומיקס יכול לעשות."
קומיקס מספר סיפורים באופן ייחודי. בהרצאה נתבונן יחד במגוון קטעי קומיקס שידגימו מה מייחד את הקומיקס מאמנויות סיפור אחרות. דרך מקסימום דוגמאות ומינימום תיאוריה נגלה דרכים להעברת סיפור שאף אחת מהאמנויות שלעתים הקומיקס משווה אליהן לא יכולות לעשות – לא קולנוע, לא ספרות, לא תיאטרון ולא אנימציה. בין אם אתם לא מכירים קומיקס בכלל, חובבים ותיקים או יוצרי קומיקס, ההרצאה עשויה לשנות מה שאתם חושבים על קומיקס.
(מומלץ לנוער ומבוגרים)
חמישי, 25 בדצמבר, בין 16:00 ל17:30 – "צורה ומשמעות – מנגנונים סיפוריים מתקדמים בקומיקס"
סדרה של דוגמאות קומיקס שמדגימות שימושים מתקדמים שיוצרים עושים בתכונות הסיפוריות שמייחדות את הקומיקס. הרצאה למתקדמים שמשלימה את ההרצאה הראשונה אבל גם עומדת בפני עצמה. בהרצאה ייבחנו באופן עמוק יותר, דוגמאות מתקדמות מכמה מיוצרי הקומיקס המורכבים ביותר של כל הזמנים, ומדגישות את הקשר בין אופן הסיפור ותוכן הסיפור בקומיקס. דגש מיוחד יינתן לדוגמאות מתוך יצירת המופת של אלן מור ודייב גיבונז watchmen, לקראת הסרט. אבל אני לא אוותר גם, לכל הפחות, על האנלוגיה בין צ'ארלי בראון, סופרמן ואדיפוס בראי אותה רשימה ידוע של אומברטו אקו.
(גם כאן – מומלץ לנוער ומבוגרים, ועוד יותר למי שמכיר קצת תיאוריה של קומיקס ו/או שמע את ההרצאה הראשונה, אפילו שזה ממש לא חובה).

שיווק
כרגע, אני כנראה אדבר בפורום סגור של אחד ממשרדי הפרסום הגדולים על מגמות מסתמנות בפרקטיקה של שיווק ומיתוג. הייתי שמח אם הייתה הזדמנות/מסגרת פתוחה לקהל, לדבר על זה, בהקשר יותר רחב, או אולי על שיווק נרטיבי. רעיונות? זה בידיים של מי מכם שחושב שזה יכול להיות מעניין.

נ.ב. ראיתם את אבני הכליות הקטנטנות שלי בויירד?

זה בהחלט אחד הדברים הכי מוזרים שקרו לי בחיים.

ביום שישי מישהו יצר איתי קשר בפייסבוק לספר לי שיש טקסט שלי בשאלון מבחן הבגרות בחיבור עברי.
חשבתי שמדובר לכל היותר במשהו פנימי, אבל מסתבר שזה הדבר האמיתי.

זה מאמר שכתבתי בהזמנה למוסף התרבות של מעריב ועלה גם ב-NRG. מעולם לא חתמתי על ויתור זכויות מול מערכת המוסף, וגם לא הייתי עושה דבר כזה בהתחשב בתשלום הזניח שהם הציעו. הגרסה שבמבחן קוצצה ורודדה לחמש פסקאות קצרצרות שהקשר בינן ובין הטענות המקוריות של המאמר חלש למדי בהתחשב בשיבוש "פרופורציות הייצוג". למעשה, אני די נבוך לחשוב שכמה תיכוניסטים נבונים ואולי אף אוהבי קומיקס נאלצו לקרוא אותו בצירוף שמי.

מצד שני – אחלה אנקדוטה, לא?

נ.ב

ציון הבגרות שלי בחיבור עברי היה בינוני מאוד. בחרתי את הנושא היצירתי וכתבתי עליו אנליטית או להיפך. לא זוכר. אני רק זוכר שכשיצאתי בתחושה מצויינת החוצה וסיפרתי למורה מה עשיתי היא החווירה ואמרה "מזל שיש לך את ציון בחינת המגן.".

מגזין טיים מוציא לכבוד סיום השנה גיליון של רשימות טופ-10. בין הרשימות גם רשימה של "נובלות גרפיות".

ובין העשר – רותו מודן שלנו. שספרה exit wounds ראוי לכל שבח והוא גם אחד הקומיקסים הריאליסטיים עם הסוף הכי מוצלח שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות.

העלילה, בלי לקלקל: צעירה שמופיעה בחייו של נהג מונית, טוענת שאביו, איתו ניתק קשר, נהרג בפיגוע. הם מנסים לשחזר יחד את הסיפור, ולהבין מה בדיוק קרה, בעלילה רגישה ומורכבת שהיא, לדעתי, הקומיקס הכי בשל של רותו עד כה.

זה רק עוד דובדבן בשנה המוצלחת שהיתה לרותו, וכללה, בין השאר טור קומיקס אורח בניו-יורק טיימז.
נו? מתי כבר תעשה V על עטיפה לניו-יורקר?

(וכן, אני יודע שחלק מהרשימה מוזר בלשון המעטה.)

ובלי קשר הבלוג של הקולקטיב באוויר.

הרבה זמן לא כתבתי כאן, החודשים האחרונים מאוד עמוסים. מצד אחד מטלטל ברחבי אירופה במסגרת פרויקטים של העבודה, ומצד שני משבר רשימות, שמתבהר לאיטו, ושינויים אחרים שעוברים מיזמי הרשת השונים. כל זה בלי להזכיר את החיים עצמם.
העיקר הבריאות, בחיי.

בסוף דצמבר-תחילת ינואר, אני מגיע לביקור בישראל. זאת חופשת מולדת שאני מתכוון לעבוד בה כמה שפחות, אם בכלל, ושרובה תוקדש למשפחתי היקרה.
לצד זה, כהרגלי, אני מנסה לנצל את ההזדמנות כדי להתעסק עם נושאים שיקרים לליבי. אז:

בתחום השיווק, לא נקבע עדיין כלום, אבל רציתי לנצל את הבמה הזאת לספר שיש לי מצגת בת כשעתיים (אפשר לקצר אותה, אם לא תהיה ברירה) שהכנתי במיוחד עבור אירוע לקוחות (קיימים ופוטנציאליים) של Brandinstinct, בוטיק המיתוג לו מוקדש רב זמני בימים אלה. העברתי אותה בלונדון לפני כשבוע והיא זכתבה להדים חיוביים, אפילו מצד שומעים שהגיעו במיוחד מארצות אחרות. הינה התיאור שלה, בתרגום חופשי:

אם אי פעם נתקלתם במושגים כמו סיפור, רעיון, דמות, אופי או חזון בהקשר של מותגים, הרי שכבר נחשפתם לעלייה בדומיננטיות של חשיבה נרטיבית בתחום השיווק.
ההרצאה לוקחת את היסודות של התחום צעד אחד קדימה, ומשתמשת בהם ככלי פרקטי לזיהוי דפוסים ומגמות בשוק, בקטגוריה או בחברה שלכם ; ולפיתוח פתרונות יצירתיים למצבים אסטרטגיים שלכאורה אין מהם מוצא.
עם כל המתודולגיות, ההייפ, והבאז וורדז שבחוץ, קשה לדעת מה יכול לעבוד תכל'ס עבור המותג שלכם. ההרצאה מציעה גישה פרקטית שמסתכלת על העקרונות מאחורי כמה מהכלים הבולטים של גישות שונות לאסטרטגיית מותג. השקפת עולם זאת משמשת לבחינה של שורת מקרי מבחן – ממותגים מפורסמים ומפרויקטים שעבדנו עליהם – שהסיפורים שלהם משתלבים בדפוסים שאנחנו מזהים ומדגימים את העקרונות בפעולה.

זאת לא "מצגת מכירות" בכלל בכלל, אם כי יש בה גם דוגמאות מהעבודה שלי, לצד דוגמאות מהעולם. הנושא של המצגת הוא "שיווק נרטיבי מתקדם" והיא מסכמת כמה מהרעיונות שאספתי ופתחתי אודות הקשר בין שיווק, מותגים, סיפורים וסימנים בליווי דוגמאות "מהחיים". התוכן הוא בשכונה שמאפיינת את הבלוג האנגלי שלי. הנגיעות בנרטולוגיה וסמיוטיקה עדינות ובסך הכל מדובר במשהו שאנשי מקצועות השיווק ימצאו בו עניין, אבל בתכל'ס לא צריך לדעת שיווק כדי להבין. הייתי רוצה לחשוב שגם מי שמעניין אותו ההקשר היותר רחב של שיווק ותרבות ואיך הם מתערבבים יכול למצוא בהרצאה עניין. (ולא רק ההם)
אשמח לתת את ההרצאה בכל מסגרת שתמצא בה עניין – אקדמית, מסחרית, או קבוצת מתעניינים (אם יהיו מספיק). כל מה שאני צריך זה חדר, מקרן/מסך גדול למחשב הנייד שלי, וקהל סקרן.
אגב, מי שקוראים פה והם סטודנטים שלי לשעבר מקאמרה אובסקורה, או כאלה שרצו ללמוד את הקורס שלי בבצלאל לפני שהמעבר ללונדון ביטל את התכניות להעביר אותו (אחד הדברים שהכי הצטערתי עליהם), סביר להניח שתמצאו עניין בהרצאה הזאת.

בתחום הקומיקס, למרבה שמחתי, התאריכים של פסטיבל הקומיקס "קאבום", זזו קצת. מה שמאפשר לי להרצות שם שתי הרצאות ולהעביר סדנא.

1. חמישי, 27 בדצמבר, בין 18:00 ל20:00 – "רק בקומיקס – הצצה בדברים שרק קומיקס יכול לעשות."
   זאת הרצאת ה"מבוא" הישנה שלי שמתפתחת עם השנים ודי זכתה להצלחה. אם שמעתם אותה בשלוש השנים האחרונות, זה לא יחדש לכם, אם לפני זה, אז כן. התיאור הרשמי שלה: קומיקס מספר סיפורים באופן ייחודי. בהרצאה נתבונן יחד במגוון קטעי קומיקס שידגימו מה מייחד את הקומיקס מאמנויות סיפור אחרות. דרך מקסימום דוגמאות ומינימום תיאוריה נגלה דרכים להעברת סיפור שאף אחת מהאמנויות שלעתים הקומיקס משווה אליהן לא יכולות לעשות – לא קולנוע, לא ספרות, לא תיאטרון ולא אנימציה. בין אם אתם לא מכירים קומיקס בכלל, חובבים ותיקים או יוצרי קומיקס, ההרצאה עשויה לשנות מה שאתם חושבים על קומיקס.
   (מומלץ לנוער ומבוגרים)
2. שישי, 28 בדצמבר, בין 10:00 ל12:00 – "צורה ומשמעות – מנגנונים סיפוריים מתקדמים בקומיקס"
   סדרה של דוגמאות קומיקס שמדגימות שימושים מתקדמים שיוצרים עושים בתכונות הסיפוריות שמייחדות את הקומיקס. הרצאה למתקדמים שמשלימה את ההרצאה הראשונה אבל גם עומדת בפני עצמה. בהרצאה ייבחנו באופן עמוק יותר, דוגמאות מתקדמות מכמה מיוצרי הקומיקס המורכבים ביותר של כל הזמנים, כולל דוגמאות מהשנים האחרונות, ומדגישות את הקשר בין אופן הסיפור ותוכן הסיפור בקומיקס.
   זאת הרצאה שהתחלתי לפתח בשנה שעברה, והכותרת הפתוחה שלה מאפשרת לי פשוט לנתח קומיקסים שנראה לי שעושים דברים מגניבים. תהיה חפיפה עם החומר של שנה שעברה – בין השאר ניתוחים של "ווצ'מן" של אלן מור ודייב גיבנז, ו"פינאטס" של צ'ארלס שולז. בין התוספות אני מקווה ללטש קצת את הדוגמאות מכריס וויר, לגעת גם ב"אליס אין סאנדרלנד" היוצא מן הכלל של בריאן טלבוט, ומי יודע – אולי עוד.
   (גם כאן – מומלץ לנוער ומבוגרים, ועוד יותר למי שמכיר קצת תיאוריה של קומיקס ו/או שמע את ההרצאה הראשונה, אפילו שזה ממש לא חובה).
3. שישי, 28 בדצמבר, בין 12:00 ל 13:30 – סדנת צורה ומשמעות – איך להדק את הקשר בין המה והאיך בקומיקס
   יש דברים שאפשר לעשות רק בקומיקס, האם אתם מנצלים אותם? סדנת כתיבה וארגון פאנלים שמבקשת לתת אשנב לדרכי חשיבה שישפרו את האופן בו הקומיקס שלכם משתמש בתכונות הייחודיות של הקומיקס כמדיום. הסדנה משלבת תרגילי כתיבה וסקיצות של תכנון עמוד, ולכן מתאימה גם לכותבים וגם למאיירים.
   (כאן כבר מדובר בסדנא מעשית שמיועדת בעיקר למי שעושה / רוצה לעשות קומיקס, והיא מנסה להתמקד ברעיונות רחבים ומופשטים יותר מאלה שהספרות של התחום – מקלאוד אייזנר וכו' נוגעת בהם. חלק מהרעיונות בה רלוונטיים לספרי קומיקס, יותר מאשר לסיפורים קצרים.)

הפסטיבל מתקיים השנה במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון. הכניסה להרצאות ולסדנה בתשלום שהולך כולו לאוק"י. אני אמור גם להנחות את הקומיקרב שייערך במסגרת הפסטיבל.
מבחינת "מה לעזאזל הקשר של אורי לקומיקס?", לאלה מכם שכאן בגלל הדברים שאני עושה באינטרנט ו/או שיווק: את הקומיקס כמדיום סיפורי התחלתי לחקור במסגרת לימודי תורת הספרות באוניברסיטת תל אביב (עזבתי ללונדון לפני תחילת כתיבת התזה בנושא. כן, אני "דרופ-אאוט".). מאז אני מדבר וכותב על הנושא בהזדמנויות שונות זה למעלה מעשור (כוס אומו, אני מזדקן). לצד העיסוק התיאורטי, עבדתי עם קבוצת דימונה על סיפורי האנתולוגיה השנייה שלהם ועם נעה אברבנל ואמיתי סנדי על "שירלי".

לפני מספר שבועות נילי אורן כללה אותי בין אנשים שראיינה לכתבה במעריב (שעלתה גם ב-NRG) על קומיקס באינטרנט. אהבתי את הכתבה הסופית, אבל דבר אחד הפריע לי קצת – היא קבלה טוויסט מפתיע לכיוון של "קומיקס הוזנח ברשת". זה, כמובן, משפט שאני לא מסכים איתו כלל.
בכל אופן – בשביל מה יש בלוג? הינה התשובות המלאות שלי לשאלות הכתבת (אחרי קצת עריכה ותיקונים קלים לבלוג).

מהם בעיניך החסרונות והיתרונות של הפורמט האינטרנטי לקומיקס?
החיסרון המרכזי הוא שדף הנייר עדיין מאפשר רזולוציה יותר גבוהה מאשר דף ברשת, וקשר יותר בלתי אמצעי עם הקורא. המשמעות היא שחווית הקריאה של קומיקס מודפס היא עדיין יותר טובה, ובעיקר כשמדובר בסיפורים ארוכים.
בסטריפים – קומיקס יומי של כמה פאנלים, כמעט ואין הבדל. וזה נהדר.

היתרון הכי גדול של הרשת הוא שהיא מורידה את עלויות ההפקה וההפצה באופן מהותי. להוציא לאור ולהפיץ קומיקס באמצעים המסורתיים זה יקר ולא פשוט, אפילו שדורות של יוצרי קומיקס עצמאיים כן מתמודדים עם הקושי הזה – אי אפשר להשוות את זה ליכולת לפרסם קומיקס באופן שיהיה נגיש לאנשים בכל העולם. הרשת מאפשרת להמון יוצרים וקוראים להיפגש. יש אמנם מגרעות לקלות הפרסום ועודף המשוב, שלפעמים יכולות לפגוע בצמיחה של יוצר ובדיאלוג הפנימי שלו, אבל בסופו של דבר בזכות הרשת קוראי קומיקס מגלים הרבה יוצרים חדשים ויכולים לנסות קומיקס מגוון יותר, ויוצרים מוצאים קהל כבר בשלבים מוקדמים, ויכולים להתפתח משם באופן עצמאי. הטבע הקהילתי של הרשת גורם להרבה חומרים טובים לחלחל ולהתגלות.

מה אתה מעדיף באופן אישי  – קומיקס בפרינט או ברשת? למה?
מהסיבות שלמעלה, אני מעדיף קומיקס בפרינט.

האם לדעתך מצב סצנת הקומיקס ברשת – בארץ ובחו"ל, משביע רצון? למה?
הסצנה פורחת כפי שלא פרחה מעולם. הרשת כולה חיברה את הקהילה המאוד מפוזרת של חובבי קומיקס בעולם, כפי שעשתה להרבה תחומי עניין אחרים. היא מאפשרת לקהילה הזאת ליצור מפגשים, שיתופי פעולה ואינטראקציה של יוצרים וקוראים מעל גבי הרשת. ריבוי הפסטיבלים והכותרים החדשים בישראל קשור קשר הדוק לקלות שבה אפשר להגיע אל הקהילה הממוקדת של החובבים מעל גבי הרשת. זמינות המידע תמכה באופן חשוב גם בהופעה של שירותי הזמנות וחנויות, שמצידן נהנות גם הן מצרכני קומיקס מעודכנים יותר. ככה שנוצרים מעגלי קסמים שמחזקים אחד את השני ואת התחום כולו.
לאן הקומיקס ברשת יכול להתפתח, ומה נדרש לשם התפתחות כזו?
יש מעט מאוד קומיקסים שגם מנסים לחקור תכונות אחרות של המדיום, "כשאהיה מלך" שמוזכר בכתבה הוא דוגמה מצוינת ומעוררת עניין, אבל אלו ניסיונות מוקדמים ועוד אי אפשר להצביע על קומיקס ממש בשל שכדאי להעדיף לקרוא אותו ברשת בגלל השימוש הייחודי במדיום.
(בונוס בלוג: "הפורמליסט" של דניאל מרלין גודבריי, ורשימה שלמה של "ממציאים מחדש" שאסף סקוט קלאוד)
אישית, אני לא יודע כמה זה מעניין, אני מרגיש שהקומיקס הוא מדיום מספיק עשיר ובלתי ממוצה גם עם ארגז הכלים הרגיל שלו. להערכתי ששיפורים בטכנולוגיות מסכים, אינטרנט בכל מקום ובמגוון פלטפורמות, והמצאות שעדיין קצת רחוקות מאיתנו כמו נייר דיגיטלי ישפיעו גם.

מהו קומיקס הרשת החביב עליך – בארץ ובחו"ל?
יש הרבה אהובים, אבל אם לבחור אחד, אז בישראל הכי אהבתי את "דבר אל הרוח" של ניר מטרסו בזכות המקוריות והתעוזה. ובחו"ל את when i am king בגלל השילוב בין פשטות, חוכמה, ושימוש מעניין במדיום. סטריפ: את פרי בייבל פלושיפ הסוריאליסיטי.

מהם אתרי הקומיקס שהם חובה לכל חובב בעיניך?
פליקר ולייב ג'ורנל מומלצים לכל יוצר כפלטפורמה להגיע לקהל ולהיות חלק מקהילה של יוצרים. לקוראים אני ממליץ על הבלוג של פנטגרפיקס שהוא אתר חובה לכל יוצר. הם ההוצאה הכי טובה של קומיקס מגוון ואיכותי בשפה האנגלית.
"comic book resources" הוא פורטל חדשות וביקורות יעיל לתחום. 
 web comics review הוא אתר מצוין לגילוי קומיקס רשת
כדי להתעדכן בקומיקס ישראלי – הבלוג של אמיתי סנדי
"סיפור מלא" הוא בלוג שמביא סיפורי קומיקס מלאים מרחבי הרשת והעריכה שלו לרב מצוינת.

לכתבה ב-NRG

עדכון: שימו לב שההרצאה בפני אילא בוטלה – צירוף נסיבות לא אפשר למארגנים לאסוף את המשתתפים, ובכל מקרה התלבשה על שפעת ואין לי קול. אני בקושי מדבר. כמה אירוני.
עדכון: עודכנו אירועים ותיאורי הרצאות. כמו כן, שימו לב שבבית תמי יש בערך 50 כרטיסים בכל הרצאה ומניסיון הפסטיבל בסינמטק מומלץ להזמין מראש. הכרטיסים בקאבום נמכרים רק ביום האירוע, 15 מקומות אחרונים נשמרים עד 20 דקות לפני ההרצאה. מסתבר שיש באולם 75 מקומות אז נראה לי שיהיה בסדר (היו לי זכרונות רעים מחדר הסדנאות בסינמטק)
מכרי ומוקירי,

אם לא תהיה תקלה חמורה בתחום הדרכון שלי, שכרגע מחדש את הויזה שלו ושוכב במשרד הפנים של הוד מעלתה, אני מגיע לשבועיים וחצי בישראל. בין ה-20 בדצמבר וה-6 בינואר. כמו החיים (שלי), מטרת הביקור הזה היא שילוב של הנאה ועבודה.

בפוסט הזה אני אעדכן בהדרגה בחלקים הציבוריים יותר של התכנית לחופשה. אני כמובן פתוח להצעות ופנוי להובלה – בין אם כדי לדבר בפני קהל (על אינטרנט, שיווק או שניהם), או לעניינים מקצועיים ספציפיים יותר.

בניגוד לסיבוב הקודם שלי בלונדון, בו מרבית הפרויקטים שלי היו בישראל והביאו אותי ארצה באופן תדיר, הפעם כשכבר מביא אותי פרויקט לארץ זה נוטה להיות לגיחה קצרה ועמוסה. כרגע, מסתמן שאני בישראל פעמיים בשנה, אחת קצרה (בדרך כלל באביב, סביב כינרנט) ואחת ארוכה – סביב סוף השנה הלועזית. אז אני אשמח אם הביקור הזה ינוצל כיאות.

1. ביום ראשון שני 25/12, בשעה 15:30 אני ארצה בשנקר במסגרת הקורס של ירדן לוינסקי "קבוצות של בודדים", קורס בעיצוב שמתמקד בפיתוח "חשיבה אינטרנטית" בקרב תלמידי עיצוב של שנים מתקדמות (ג'-ד'). אם אתם רוצים להגיע כאורחים כתבו לי, סביר להניח שהכמות המותרת תהיה מוגבלת. כותרת ההרצאה "המותג והמוצר האינטראקטיבי" הכיוון שלה: המותג מסתמן כמושג החשוב ביותר בתחום התקשורת השיווקית בעשורים האחרונים. התנאים הייחודיים של הסביבה האינטראקטיבית מאיצים שינויים יסודיים באופן בו מתפקדים מותגים. בבסיסם של השינויים נמצא טשטוש הגבולות שגורר השילוב בין עיצוב חזותי, טכנולוגיה, ותקשורת אינטראקטיבית ברשת, אבל התובנות הכלליות שימושיות גם "בעולם שבחוץ".
2. את אותה הרצאה אתן גם בפני פורום ניהול פרויקטים של "איל"א" האיגוד הישראלי לטכנולוגית המידע ביום רביעי 3/1 17:00 אחה"צ באפקה – המכללה האקדמית להנדסה, רחוב מבצע קדש 38, מתחם הפיקוס חדר 202. המפגשים האלה פתוחים לקהל הרחב בעלות של 50 ש"ח. אני נותן את ההרצאה בהתנדבות. בוטל בשל קשיים לוגיסטיים ואיבוד קול מוחלט מצד המרצה.
   
3. ב-28/12 אתן מצגת קצרה ודי "קונספטואלית" (20 דקות + שו"ת) במסגרת סמינר שיווק B2B של סטארויז'ן במלון קרלטון שרתון בתל אביב, תחת הכותרת "B2B Marketing Babylon" אני אציג שם תפיסה כללית של המשבר/מהפיכה שעוברים על תחום השיווק, הגורמים והנקודות בהן כל זה רלוונטי לתחום שיווק B2B. קצת קשה להעביר נושא כל כך רחב בזמן כזה, בלי להיות קצת הייפי ואוונגליסטי, אבל הבטחתי לעצמי לנסות (שלא אגעיל את עצמי (-: ). החברה שעורכת את הסמינר הזה, עושה אותו שלא למטרות רווח, ולמען קהילת השיווק של ההי-טק המקומי, אבל כנראה בגלל שזה הי-טק, משמעות כיסוי ההוצאות 490 ש"ח למשתתף.
   
   
4. בזירת ה"תחביבים": יום חמישי, 21.12 קומיקס. בצירוף מקרים מגניב, אני חופף את כנס הקומיקס הפחות מוכר "קאבום!" (המידע באתר עדין לא מלא) של איגוד קוראי ואספני קומיקס בישראל. המיקום הפעם מרכזי במיוחד – בית תמי שבגינת שינקין.
   לפי התכנית אני אמור לתת שם שתי הרצאות, החל מ-16:00 אחה"צ. כניסה עולה 27 ש"ח לחברים, ו35 ללא חברים (שהולכים לכיסוי ההוצאות של האיגוד, אני מרצה בהתנדבות). מומלץ להזמין מראש:
   א. זאת הרצאה שנתתי בשנתיים-שלוש האחרונות מספר פעמים, וזכתה להצלחה (בפסטיבל הקומיקס לפני שנה וחצי נתתי אותה פעמיים והכרטיסים נמכרו מראש, אז זאת הזדמנות למי שסורב אז). הכרטיסים בקאבום נמכרים רק ביום האירוע, 15 מקומות אחרונים נשמרים עד 20 דקות לפני ההרצאה. מסתבר שיש באולם 75 מקומות אז נראה לי שיהיה בסדר (היו לי זכרונות רעים מחדר הסדנאות בסינמטק)
   
   למה דווקא קומיקס? הצצה בדברים שרק קומיקס יכול לעשות. קומיקס מספר סיפורים באופן ייחודי. בהרצאה נתבונן יחד במגוון קטעי קומיקס שידגימו מה מייחד את הקומיקס מאמנויות סיפור אחרות. דרך מקסימום דוגמאות ומינימום תיאוריה נגלה דרכים להעברת סיפור שאף אחת מהאמנויות שלעתים הקומיקס משווה אליהן לא יכולות לעשות – לא קולנוע, לא ספרות, לא תיאטרון ולא אנימציה. בין אם אתם לא מכירים קומיקס בכלל, חובבים ותיקים או יוצרי קומיקס, (קרוב לודאי ש) ההרצאה תשנה מה שאתם חושבים על קומיקס.
   ב. פאנלים ובלונים בזמן ובמרחב. הרצאה למתקדמים שמשלימה את ההרצאה הראשונה אבל גם עומדת בפני עצמה. בהרצאה ייבחנו באופן עמוק יותר, דוגמאות מתקדמות מכמה מיוצרי הקומיקס המורכבים ביותר של כל הזמנים, וננסה להמשיך לבנות קטלוג של הדרכים בהן קומיקס מספר סיפור.

היום הגיע אלי בדואר עותק גליון סופשבוע ששלחו לי ממערכת העיתון בו פורסמה (בנוסח מקוצר על ידי) הרשימה בפוסט הקודם. יחסית לאיך שהיה נראה פעם סיקור של קומיקס בעיתונים בארץ, מדובר בהישג מרשים, למרות שחשוב לזכור שסופרמן הוא "קונסטרוקט תרבותי" שחורג הרבה מעבר לגבולות הקומיקס.

בעמוד שסוגר את הפרויקט, אורי פינק סוקר את הניסיונות/חיפוש אחרי גיבור על ישראלי. זה עניין שאם זכרוני אינו מטעה אותי הוא כתב עליו והתבטא בו בעבר. אורי שואל, ובצדק, למה השאלה הזאת בכלל עולה? במילים שסוגרות את העמוד הוא נותן סוג של תשובה.

גיבורי העל האמריקאיים הם תופעה תרבותית שההורים המובהקים שלה יהודים. הוא מזכיר את סיגל ושוסטר, סטן לי, ג'ק קירבי. אז אם גיבורי על הם תופעה כל כך יהודית, איך זה שהם לא הפכו לתופעה ישראלית?

הסבר אפשרי:
גיבורי על הם בהחלט חלק מהמיתולוגיה הישראלית. רק שהתרבות הישראלית בחרה לרב להציב אותם בהמוניהם באופן בו היא מתארת את המציאות כמיתוס ("שבויה בחלומה" קראה לזה נורית גרץ). לאורך השנים, יש לנו נטייה ברורה לייחס תכונות גבורה על אנושיות לדמויות, למנהיגים, וגם לציבורים. "אריק", "רבין", צה"ל, חיל האוויר, יהדות השרירים.
גיבורי על נולדים במיינסטרים. המיינסטרים הוא "הגמוני, חרושת תרבות, שופר פרופגנדה של האידיאולוגיה הדומיננטית", ושאר המונחים של פרשני תרבות. אם יש לתרבות הישראלית גיבורי-על "בחיים", איזה צורך יש לנו בסיפורים על גיבורי על? להיפך – היה לאורך שנים, וקיים עדיין אינטרס פוליטי מובהק לא להזכיר שגיבורי-על שייכים לעולם הבדיה.

במסגרת הזאת, אולי לא מפתיע שרב הנסיונות ליצור דמויות גיבורי-על ישראליות שייכים לשנים שמאז 1967. ההסדקות וההתנפצות של המיתוס. חלקם פרודיה ברורה על המיתוסים הישראלים, מיעוטם געגועים לאיזה קונצזוס הרואיזם אמריקאי, ואלה של השנים האחרונות – במידה מסוימת עוד אחד מססמני הכמיהה של צעירי ישראל לנורמליות. הנורמליות הזאת, שבימים כמו היום נראית כל כך רחוקה.

כמה אירוני שדווקא בשער של הגליון מצולם מפקד יחידת המנהרות של צה"ל בכתבה שאמנם אינה הירואית בסגנון הישן, אבל זה שם – הדימוי הויזואלי, של הצעיר הנאה, החסון וקשוח המבט, עם ציור שהוא כסמל על החזה, מצולם בתאורה שלא היתה מביישת אף ציור דיוקן של אלכס רוס.

מי צריך גיבורי-על כשהם חיים בקרבנו, מגינים עלינו, וכמובן – אנחנו משתדלים גם לבחור בהם לכנסת? כנראה שיש לנו חלק שעדין רוצה להאמין בזה לפעמים.

שבת שלום.

הרשימה הבאה התפרסמה בנוסח מקוצר כחלק מפרויקט סופרמן בעיתון "מעריב" 7.7.2006. הקונטקסט המקורי הוא בוקסה בכתבה של תמר גלזרמן שנותנת רקע וניתוח תרבותי כללי של סופרמן, לקראת הסרט החדש.
ניצלתי את הבלוג כדי להביא גרסה עם לינקים, ויותר דוגמאות למתעניינים.

חוק הזיכיון קובע שכשדמות קומיקס מצליחה, רב הקהל יכיר אותה דרך דימויים תרבותיים שאינם קומיקס.
קהל האוהדים המקורי, ירגיש לרב מרמור מסוים כשדמויות אהובות הופכות לנחלת הכלל, לרב דרך עיבודים כושלים. גם סופרמן, כמו רב הכוכבים שבגיבורי העל האמריקאים, כבר יותר מחמישים שנה, באומדן שמרני מאוד, הוא קודם כל זיכיון. להב אדירים שמכוון לחתוך מקסימום קופונים בדמות מוצרי לוואי שתחילתם בסדרות טלוויזיה ורדיו וסופם באריזות מזון מהיר וקונדומים. בזמן שלגיבורים אחרים הייתה תקופה משמעותית של התבשלות, בדרך כלל, לפני שהפכו להיות קודם כל מפעל, ההצלחה המסחרית של סופרמן הצרה את צעדיו מגיל צעיר. למרות זאת, סופרמן הוא יוצא מן הכלל, כי משהו בו מצליח לשרוד רבים מהעיבודים, התרגומים והגלגולים.

מכל זווית שלא ננסה לבחון את סופרמן, רמת הדיוק, הריכוז והעוצמה של הרעיונות שבונים אותו מפליאה. אפשר אמנם להצביע על מקורות מוקדמים יותר לרעיון גיבור העל, אבל סופרמן הוא שהפך למתכון. תעופה, כוח ואי פגיעות הפכו לכוחות המייצגים של גיבורי על. הסממנים החיצוניים – הגלימה, המגפיים, הסמל על החזה ו"התחתונים מעל הטייץ", התקבעו כדרישות סף שעד היום מרבית גיבורי העל יסמנו וי לפחות על שתיים מהן.
סופרמן מגלם שורה של עלילות שחצייתן, "ממינוס לפלוס", נמצאת בליבו של החלום האמריקאי. המהגר שהופך לגיבור ופטריוט, דיבר ודאי יותר אל הקוראים של שנות ה-40, מאשר לאמריקה הקסנופובית שאחרי ה-11 בספטמבר, אבל יש מספיק סיפורים שלא משתנים. הענק רב הכוח שתמיד יעשה את הדבר הנכון ולעולם לא ייתן לכוח להשחית אותו ; נער החווה שמחזיק את המפתח לישועת העולם ; הרעיון שכל קטסטרופה גלובלית יכולה להיפתר ברגע האחרון בעזרת הפעלה של מספיק כוח. כל אלה נותרו מיתוסים אמריקאיים פופולאריים.
ומעל כל אלה, הפשטות המוצקה של פנטזיית סופרמן היא זאת שמאפשרת לו לכבוש את לב הקהל כבר יותר משבעים שנה, בעיקר אם הקהל פוגש אותו לראשונה בשלב של הילדות בו מפתחים מודעות לעובדה שהעולם מלא באנשים גדולים וחזקים ממך, ובניגוד לאמא ולאה הגננת, אחוז מדאיג מהם לאו דווקא רוצה בטובתך.

האירוניה היא, שדווקא התכונות שמקנות לו אלמוות תרבותי, הופכות את סופרמן לקומיקס שלאורך ההיסטוריה שלו מניב סיפורים מעניינים לעתים רחוקות.
בדרמה היוונית העתיקה היה "דאוס אקס מאכינה", האל שמתוך המכונה: בשלב מסוים של העלילה דמות האל הייתה מוצנחת אל הבמה, בעזרת מנוף וכבלים (מעין גרסה מוקדמת לחוטים הבלתי נראים שמאפשרים לסופרמן לעוף בסרטים) והאל היה אומר "אוקיי – אתה תחתן איתה, את איתו, אתם ניצחתם במלחמה, והוא מקבל צרעת". הביטוי משמש בימינו ככינוי גנאי לעלילות שהפתרון לשיא שלהן חיצוני ומלאכותי.
במקרה של סופרמן, הגיבור של הסיפור הוא האל עצמו, מה שמאיים להפוך את כל העלילות לצפויות ומשעממות. המצאת גביש הקריפוטנייט, כנשק המוחלט נגד סופרמן, ואת הסרתו כפתרון של רבות מהעלילות, רק הכפילה את הבעיה, כאשר עד שנות השמונים נוספו לגביש מגוון צבעים וטעמים עם כוחות שונים ומשונים. כבר בסיפורים הקלאסיים של ה-Justice League, ובמגוון דוגמאות אחרות לאורך ההיסטוריה של יקום הגיבורים של DC היו ממציאים תירוצים למה סופרמן לא יכול לעזור כדי שעלילה תהיה בכלל אפשרית. לרב הוא עסוק במלחמה בקנה מידה אחר בגלקסיה אחרת (תירוץ כה נחות, שבאותה מידה היו יכולים לספר לנו שבדיוק הוא היה צריך להעביר את האוטו טסט).
התחושה כשקוראים סיפורים קלאסיים של סופרמן היא כאילו בסופו של דבר, יושב שם ילד קטן על השטיח, ביד אחת הוא מחזיק בובה של סופרמן, ובשנייה, לא משנה מה שזה יהיה, ולא משנה כמה חזק יטיח את שני הצדדים זה בזה – סופרמן תמיד ינצח. (הערה: נכון שברב העלילות ברור שהגיבור ינצח בסוף, אבל גיבורים מורכבים ועלילות מתוחכמות כן מאפשרים ליצור אצל הקורא suspension of disbelief – השעיית אמון, במידה מספקת כדי ליהנות מהסיפור ולהרגיש את המתח).

הבעיה הגדולה השנייה של סופרמן, היא בעיה של אופי. ברב המיתוסים אודות גיבורים, לגיבור יש גם צד אפל. המשחק בין הגיבור והדרקון יותר מעניין כשהם שני צדדים של אותו מטבע, הדינמיקה עובדת מאז גילגמש ועד בטמן. סופרמן, לעומת זאת, התקבע מוקדם מאוד על מצב הצבירה של הילד הטוב הנצחי (או כמו שהוא מכונה לעתים קרובות בקומיקס – boy scout). גלגול קיצוני ביותר של הבוי סקאוט הוא קלארק קנט של סמולוויל, סדרה הטלוויזיה המצליחה של השנים האחרונות, שאפשר לתאר את המתכון שלה כ"דוסון קריק עם כוחות על". קלארק של סמולוויל הוא כל כך מושי-מושלם שמפתה מתמיד לצדד בדמות האפלה והמורכבת של לקס לותור.

המאמצים להתמודד עם האתגר שמציבה דמותו סופרמן השתכללו בעשורים האחרונים. בני הדור השני והשלישי של יוצרים שגדלו עליו, אלה שגם העריכו אותו כמיתוס אבל גם שאפו לספר עליו סיפורים משלהם, הובילו שני מהלכים. המהלך הראשון הוא חיצוני-פרקטי, שהאחראי המרכזי עליו הוא ג'ון ביירן, ביירן כתב את ה"ריסטרט" שקיבל סופרמן ב-1986, צמצם את הכוחות שלו והחליק את הדיסוננס בין תכונות האופי של קלארק קנט ושל סופרמן על ידי זה שהפך את הדמות של קנט כעיתונאי ליותר אסרטיבית (בין השאר, עם השנים מאז, ניכר שהשרירים של סופרמן הפסיקו להיעלם באופן מסתורי כשהוא קלארק קנט). המהלך של ביירן הדגיש צד מעניין בסופרמן – זה שבניגוד לגיבורי על דומיננטיים אחרים, כמו בטמן או ספיידרמן, סופרמן הוא האישיות האמיתית, וקנט הוא המסכה שהוא לובש (ניל גיימן ציין את זה במאמרון בויירד כסיבה מרכזית לאהבה שלנו אותו).
המהלך השני, שהמובילים שלו היו אלן מור ופרנק מילר, ניסה לקחת את טוהר המידות והכוחות המופרכים ולנסות לבחון אותם על ידי הצבה של סופרמן בעולם ריאליסטי יותר, או במציאות אלטרנטיבית. ב- For the Man Who Has Everything, סיפור סופרמן מוצלח ומתוחכם במיוחד, מור מציב את סופרמן במציאות אלטרנטיבית בה קריפטון לא מתפוצץ וסופרמן גדל בו כבן של פוליטיקאי, (ועם חוויה עמוקה של בחילה אקזיסטנציאליסטית), כשבמקביל הקולגות בטמן, רובין, ווונדרוומן מנסים למשוך אותו בחזרה למציאות הרגילה, כאשר לא ברור אם הם מצילים אותו, את עצמם או אותנו. ב-Dark Knight Returns סופרמן מוצג ככלי שרת נאיבי בידי הפוליטיקה האמריקאית, כקונטרסט מול בטמן האנרכיסטי-מיליטנטי של הספר.

ועדיין, בקרב רבים מכותבי הקומיקס, סופרמן מציב דילמה, מצד אחד, אין כותב קומיקס במיינסטרים שלא חולם לכתוב את סופרמן, מצד שני מהסיבות לעיל, קשה לכתוב סיפורים על סופרמן. הקושי הזה ידוע בקרב כותבי קומיקס עד כדי כך, שב-2004 יצא "!It's a Bird", ספר קומיקס במרכזו סופר קומיקס צעיר שזוכה "בגביע הקדוש" – לכתוב את סופרמן, ונקלע בעקבות זה למשבר של חרדה קיומית. עם כל טיוטא של שהוא כותב, הוא מקלף עוד ועוד שכבו מעל עצמו ומעל המיתוס.
זאת כנראה הסיבה שרב סיפורי סופרמן המעניינים מאז שנות ה-80, הם סיפורי "מטא-סופרמן" שלוקחים את המיתוס ושותלים אותו בעולמות אחרים, או מספרים אותו מחדש לפי כללים אחרים. בהקשר הזה, אפשר להזכיר את secret identity בו קורט בוזייק, בעזרת ערימה של טריקים קונספטואליים, מצליח גם לספר את סופרמן מחדש כסיפור עם התחלה אמצע וסוף, גם לנתק אותו מפגעי המחוייבות להיסטוריה המפותלת של היקום של DC, וגם ליהנות מכוחו של הסמל התרבותי.
סיפורים אחרים משתמשים בסופרמן עצמו כמכשיר עלילתי בעוד במוקד עומדות דמויות אחרות. יותר מזה – כמה מיצירות הקומיקס המרתקות ביותר, משתמשות בסופרמן בלי להשתמש בסופרמן – הן מציבות דמות בעלת כוחות דומים בתוך עולם בדוי כסוג של ניסוי מעבדה פוליטי-חברתי שהתוצאות שלו נעות בכל הקשת שבין אוטופיה וכליה. מור עושה את זה ב-Watchmen וב-Miracleman המופתיים בשנות השמונים, ובשנים האחרונות ג'יי מייקל סטראזינסקי, יוצר בבילון 5, שיחק עם זה ב-Supreme Power וב-Rising Stars.

כך שהתשובה לשאלה בכותרת – היא שההיסטוריה עד כה מוכיחה שהסיפור על הסיפור מנצח את המקור בנוק-אאוט. אבל כדי לגלות איך, לא תוכלו להסתפק רק בסרט.