כסוג של המשך לביקורת שכתבתי על וובסטר, הייתי רוצה להציע קונספט לפיתרון הצפת תכנים שלדעתי יכול לעבוד, כי הוא בנוי ככה שהוא עוקף את הבעיות העיקריות של סביבת התוכן העצמאי בעברית, כמו שאני מבין אותן.
יש הרבה דיבורים לאחרונה על הצורך בפיתרון שמציף תוכן עצמאי בבלוגוספירה העברית (וכשאני אומר עצמאי, אני כולל בזה גם את אלה שכותבים בתוך הפלטפורמות של ישרא, תפוז, רשימות וכו' – ובעצם ההגדרה לא חייבת להיות רק בלוגים, גם מגזין במה והאייל, רק כדוגמה, מייצרים תוכן עצמאי).
מוזכרים פתרונות מהעולם כמו מימורנדום ודיג, אבל אז נתקלים בבעיית העדר המסה הקריטית כדי שהאלגוריתמים יפעלו. אז הולכים לכיוון הידני (=עורכים מתנדבים יאספו ויסווגו) שציינתי בפוסט הקודם, ונתקלים בבעייה של למצוא מתנדבים – בעיקר, כמה זמן ומאמץ דורשים מהם?
למעשה, אחרי שכתבתי את הפוסט, יצרה איתי קשר שרית מהעיגול והפרדוקס. והציעה מודל לפתרון הידני, שאני לא אחשוף אותו, כי זה לשיקולה, אבל גם הפתרון שלה (לדעתי בלבד, ועד כמה שהצלחתי להבין אותו, וייתכן ששרית תצליח לפתור את הבעיות האלה במסגרתו) נתקל בבעיות הזמן/מאמץ/מתנדבים שצוינו מעלה. אבל אחרי שקראתי אותו, חשבתי מה יכול לפתור את הבעיות האלה, פתאום נפל לי אסימון, ונראה לי שאולי יש לי כיוון.
הרעיון שלי הוא כזה- לוקחים את רעיון האתר הידני של עורכים שמסווגים תוכן לפי קטגוריות, והופכים אותו inside-out, לפי מסורת עדות ווב 2.0:
בונים אתר שמבוסס ברמת התשתית (הקוראים לא צריכים להיות מודעים לזה ו/או להבין בזה, כמובן) על RSS וה-API של דלישס, ויוצרים עבורו ממשק דרך בוקמרקלט שמאפשר לעשות את הדבר הבא:
כל מי שרוצה להיות פעיל באתר, ומגיע, תוך כדי הגלישה/קריאה היומיומית שלו לפוסט/כתבה שנראים לו ראויים לאתר, לוחץ על הבוקמרקלט.
נפתח חלון פופ-אפ (או חלון אובר על גבי העמוד, אני שונא פופ-אפים), עם רשימת קטגוריות כללית וצ'ק בוקסים. הפעיל לוחץ לאן נראה לו שהפוסט מתאים, מוסיף תגים (לא חובה) ולוחץ סאבמיט. זאת כל הפעולה – שהיא מאוד מינימלית, ואמורה לפתור את מחסום המאמץ.
המאגר המרכזי שואב את כל הסימניות האלה (בעצם) ומציג אותן לפי הקטגוריות (וגם לפי ענן תגים), אבל הוא יודע גם לספור את כמות הסאבמיטים ולפי זה להציף כלפי מעלה את מה שהכי מומלץ, מוסיפים אלמנט של ניקוד שלילי, ככל שעובר זמן כדי שדברים ידעו להתיישן.
כלומר – אנחנו בונים כאן סוג של דיג מבוזר לבלוגוספירה/עולם התוכן העברי, שמאפשר לכל ה"פעילים" להמשיך לקרוא בלוגים כרגיל, אבל מדי פעם לשלוח פוסט מוצלח במיוחד שהם נתקלים בו "לטובת הכלל", כמעט בלי להפריע לשטף הקריאה הרגיל שלהם, ומאפשר ל"כלל" (כלומר ציבור הגולשים) להגיע לאתר בו יש תוכן מומלץ לפי קטגוריות, ובהמשך אולי גם לעשות מנויי רסס/אימייל על פידים לפי הקטגוריות/תגים.
איך דואגים שלא ייכנס תוכן לא עצמאי?
פשוט מאוד: בונים בהדרגה "בלאק-ליסט" של כתובות, עם הריכוזיות של התקשורת בישראל זאת לא צריכה להיות בעיה. אתם יודעים מה? למה בעצם להחרים את התוכן הלא עצמאי? במימורנדום הוא משתלב אחלה, ועצם הטבע של הפעילים ידאג שזה לא יהיה תוכן רק כזה.
שכלולים (לא חובה שיהיו מההתחלה, אבל הם משפרים את התוצאה):
- שהמערכת תדע לבדוק אם בלינק המקורי יש טראק-באקים, ולפי זה תציף את השיחות (כמו במימורנדום).
- מימד של ניקוד לפעילים, שיהיו אנשים שהסאבמיטים שלהם מקבלים משקל גבוה יותר. אפשר לחשוב על כל מיני דרכים למדוד את זה לפיהן, נגיד לפי כמות הבלוגים שמפנים אל הבלוג שלהם – יש כל מיני שירותים שה-API שלהם נותן את המספר הזה, ואפשר לבקש כתובת בלוג מהפעיל בעת ההצטרפות. זה נותן יתרון מסוים לבלוגרים בהצטרפות, אבל לא חוסם הצטרפות פעילים שאינם בלוגרים. עוד אפשרויות הן – לפי קאונט של פידים שהאנשים קוראים, ושאפשר לקחת מה-OPML שלהם (=מי שקורא יותר פידים, כשהוא כבר בוחר משהו, זה אומר יותר), או אולי לפי איזשהו שקלול של התרומה (=נגיד, שקלול ותק הפעיל וכמות ההמלצות ששלח, וכמות הלחיצות של קוראים על ההמלצות האלה – משמעותו פעיל שיודע לספק תכנים שמעניינים את הציבור).
השכלולים האלה יכולים לאפשר אפקט מימורנדום מסוים שפחות תלוי במאסה קריטית, שהיא המחסום העיקרי לכל הכיוון של אלגוריתמים שמפרשים כמות כאיכות.
זה הרעיון, בקווים כלליים, והזכויות שמורות רק לטקסט הזה וגם זה חלקית, עכשיו תורכם.
תוספת מאוחרת (25/4): מאחר והרעיון הלך והתחדד עם הדיון בתגובות ובזכות דיון בבלוגספירה מאז, אני ממליץ לקרוא את התגובות של האחרים לפני שמגיבים. כמו כן, אני ממליץ בחום לקרוא את הפוסט הבא שמכיל סיכום הדיון והגישות, פלוס כמה תובנות חשובות (וכמובן הבעת העמדה האישית שלו) אצל איתי נאור.
תגובות
אני חושב שגם כאן עשוייה להתגלות בעיה של מסה קריטית. הפעם לא של תוכן, אלא של משתתפים. בפוליטינט למשל, ראו שהתחרות היתה בין פוסטים שקיבלו 6 הצבעות לבין פוסטים שקיבלו 7 הצבעות. גם אם החשיפה תהיה גדולה יותר, עדיין יהיה קשה להגיע למצב של מאות הצבעות כמו בדיג שיציפו למעלה תוכן בעל רלוונטיות ועניין גבוהים. אני חושש שהתוצאה לא תהיה שונה בהרבה מזו שמקבלים מוובסטר- הרבה פוסטים באיכות לא אחידה, שמקבלים משקל די זהה.
עוד בעיה עלולה להיות עם מספר האנשים שיתנדבו לתרום באמצעות שליחה של פוסטים. אני משתמש נלהב של דלישס. העניין הוא שאני עושה את זה ממניעים אנוכיים לחלוטין- שמירת בוקמרקס. בכל הכנות אני אומר שלא הייתי עובר את כל התהליך הדי מייגע הזה הזה של לחיצה-כניסה לאתר-תיוג-שליחה, אלמלא האתר היה משמש אותי באופן כזה.
חלק גדול מקהל היעד של פרוייקט כזה היה נעצר בשלב הוספת הקישור לסרגל הכלים.
אני באופן אישי מאמין בעריכה אנושית הדוקה שתתבסס על מתנדבים מחוייבים. אולי אני תמים, אבל אני מאמין שאם ישנם אנשים שטורחים ומקדישים מזמנם ומרצם כדי להפיק תוכן באופן עצמאי, הם יטרחו עוד ויעסקו קצת גם במלאכה הזו.
אגב, איך אפשר ליצור קשר עם שרית?
בגלל זה מראש בונים את זה ככה שזה גם יכניס את זה לדלישס שלך אם תרצה, ולא תצטרך לעשות זאת פעמיים.
עם פוליטינט, מלבד שהתחום יותר ממוקד, אז אי אפשר לתרום מבחוץ – צריך ללכת ולהוסיף, כל העניין כאן הוא ביזור העבודה של המתנדבים.
אם המודל הוא של עורכים שיש בהם כל מיני רמות (כמו שהסברתי בשכלול), לא צריך מאות עורכים כדי שהתוכן הטוב יעלה למעלה. להערכתי משהו כמו 30 פעילים וכבר יראו דברים מעניינים מאוד באתר. ואפשר להוסיף מרכיב של ציוני קוראים כתהליך משני (עם משקל נמוך יותר, גם כדי לספק פידבק לעורכים)
עם שרית יוצרים קשר דרך הבלוג שלה כמובן.
בעצם אין כל-כך הבדל בין הרעיון הזה לבין לתת לקבוצה של עורכים לעבור על רשימה של בלוגים כל יום, או לצורך העניין על סוג של אגרגטור כמו וובסטר. כל אחד לפי תחומי העניין שלו.
אני חושב שעדיף לתת דירוג לבלוגים על-פי איכות הפוסטים (לפי מספר הפוסטים שנכנסו למערכת) מאשר דירוג של משתמשים לפי מידת ההשתתפות.
כן, רק שהרעיון מסביר איך להפוך את דרישת המאמץ מהעורכים האלה למינימלית, שזה החסם הגדול ביותר של הגישה הידנית. הם לא צריכים לעבור על אגרגטור, הם ממשיכים לצרוך תוכן כרגיל. ההבדל הוא שאתה נותן דרך לצרכני התוכן הכבדים, כמונו, להזין את זה בחזרה לציבור הרחב.
לגבי דירוג – הפתרון להערכתי חייב להיות שקלול של יותר ממרכיב אחד, אבל זה כבר שייך לאפיון המלא.
והוא לא עלול להציף את העורכים?
העורכים לא מסננים כלום, אין כאן מנגנון אפרוב, זה הפוך לגמרי.
הסאבמיטים שהם עושים במהלך צריכת התוכן הרגילה שלהם בעלי יותר משקל וכך מביסים לינקים סתמיים וצפים למעלה, אלא אם באמת יש משהו שהוא תופעה וצובר מסה – סוג של שאיפה לאיזון בין דמוקרטיה ואליטיזם, כדי להנות מהיתרונות של שתי הגישות בלי לשלם את המחיר של בחירה באחת מהן (i should know)
המודל הזה לא דומה מדי למודל הדיגי של "שווה קריאה"?
שווה קריאה מייצג רק את הצג הדיגי/דמוקרטי של המודל, ולכן נתקל בבעיית מאסה קריטית ואורינטציה אובר-טכנולוגית, תמהיל התוכן שלו כל כך טכנולוגי-גיקי, שהם נכנסנו למעגל שלא ברור איך הם יישברו.
אבל במודל שלמעלה מסתתר גם הצד של העורכים הידניים, שהערך של הפעילות שלהם גדול יותר, ושצוות האתר יכול לשלוט בתמהיל שלהם.
כי שוב – מודלים פרוצים של רק דמוקרטיה, נוטים להתרסק בדינמיקה של שוק כל כך קטן.
טוב, את זה עוד צריך לדסקס.
תסלחו על הבורות ,
אבל בעקבות הכתבה מYNET שמסבירה קצת על rawsuger והדיסקוסים עליו בקולקטיבים האחרונים (אם איני טועה),
מה שמוצע כאן וrawsuger (מלבד הנושא הכספי) אינם דומים אחד לשני?
לא. ממש לא. RS הוא בסך הכל כלי לשמירה, קטלוג ושיתוף של סימניות.
תגובה למוסיף ולאורי, ביצירת מנגנון שכזה (ועוד על ידי הוספת קיטלוג על פי "איכות") שוב נוצרת "אליטה" של בלוגים – שבמקום להיות ברשימות, מופיעה במערכת הזו.
ובכלל, למה בכלל צריך להציף את התוכן של הבלוגים? האם לא בשביל זה נועדו קוראי RSS? (ואני מאמין שכל מי שרוצה לעקוב אחרי כמות של בלוגים משתמש באחד כזה).
זיו, עצם הדיבור על "הצפה" של חלק מהתוכן אומר שיש סלקציה מסוימת, כי אנחנו לא מדברים על אגרגציה נטו כמו בוובסטר שלנסות להשתמש בו כמקור קריאה זה כמו לנסות לשתות מברז כיבוי אש. אבל קוראי רסס הם לא הפתרון – קורא רסס עוזר לך לעקוב אחרי דברים שאתה כבר יודע שאתה רוצה לקרוא, כאן מחפשים משהו שמגלה עבורך דברים טובים שלא הכרת. הרעיון הוא שהפעילים הם קוראים כבדים שנוטים לגלות דברים חדשים, והם מציפים אותם עבור אלה שאינם כאלה.
הכללים כאן יהיו לפי רמת הפוסט ולפי הטעם של כמות גדולה של פעילים, ולא קשורים לרקע של כותב הבלוג – בקיצור, זה מאוד רחוק מרשימות.
לא הבנתי למה לא ללכת על משהו דומה בערך לטכנורטי: שליפה אוטומטית מרסס, מיון לפי תגיות (ואלגוריתמים עליהן) שאולי אפשר למשוך מהאתר ולהוסיף מערכת קארמה כמו בסלאשדוט למשל. אז גם אפשר לבחור תכנים עצמאית לפי כותבים ותגיות, כי אין דבר כזה "תכנים מעניינים" – כל אחד מתעניין בתכנים אחרים.
אז מה פספסתי פה?
(חוץ מזה שזה הרבה קוד)
כי אין מאסה מספיקה של יחס גולשים/תכנים כדי שאלגוריתמים כאלה יעבדו ברמת הקארמה. התזה שלי אומרת שצריך לשמר איזשהו צד של עריכה ידנית, אחרת זה לא ימריא בתנאים של השוק הקטן שלנו.
הרי בכל פוסט בימינו יש כפתורים לשליחתו לכל שירות אפשרי – דיג, דלישס, טכנוקרטי וכו'. לא הצלחתי להבין מה ההבדל בין הכפתור הזה לבין העורכים הפזורים שאתה מדבר עליהם.
הרעיון לא מדבר על מוצר שפונה לאנשים שמשתמשים בדיג, דלישס וטקנורטי. הוא אפילו מדבר רק חלקית על משהו שפונה לבלוגרים ואנשים שמבינים מה זה רסס.
הרעיון הוא שהקבוצה הזאת תיצור בכלים דומים לאלה שהיא רגילה להשתמש בהם אתר פשוט לשימוש שיקרב את כל עולם התוכן הזה אל משתמשי הזרם המרכזי בישראל. האנשים שהם קוראים כבדים של אתרי המדיה הגדולים ופשוט לא מכירים את האוצרות שמסתתרים בתוכן העצמאי.
שלאנשים האלה יהיה אתר להיכנס אליו ולהחשף לכל התוכן הזה.
לא סתם הזכרתי את דלישס כחלק מהתשתית של השירות הזה, אבל בסופו של דבר השאיפה שלי (אולי באמת ג'וק אישי) שהכול יארז ויוגש מחדש לקהל הרחב.
אוקיי, נסיון נוסף. אז אם אנשים מוסיפים את הפוסט לדלישס עם תג ייחודי mashu_manyen בעצם כל מה שצריך זה אתר שמושך את התוכן הזה ומציג אותו. אפשר כמובן לייצר כמה תגים כאלה לפי קטגוריות וזהו בעצם. (או שעדיין לא הבנתי….)
טליה, את חוזרת על דברים שמשתמעים מהרעיון – כן, אחת הדרכים היא לבסס הכל על דלישס ופשוט לשאוב לפי תגים ספציפיים לאתר שמציג את התוכן לפי קטגוריות.
אבל קודם כל – זה לא כל כך פשוט ויש כל מיני דרכים לעשות את זה.
ושנית – כמו שתוכלי לקרוא בהמשך של הרעיון, זה עדין לא פותר את השאלה של איך יוצרים הצפה כלפי מעלה של התוכן המעניין יותר או איך יוצרים איזשהו סדר ומשמעות כדי לתת ערך לקוראים – ולא רק הזרמה חסרת הבחנה של תכנים לפי קטגוריות.
בהמשך לטליה -
לא תוכל תמיד לספור כמה דירגו את הקטע כ-mashu_manyen?
יותר מזה: אם בסופו של דבר אנו תרים אחרי "דברים טובים שלא הכרת", לא כדאי ליצור איזו מערכת digg לרשימות, במקום לרשומות? היתרון של digg הוא היכולת להציף רשומות בודדות, בתוך ים של מידע. בים קטן כמו שלנו, קל לרפרף על נתח רחב, מאשר לחכות שאיזשהו קהל יעד במסה קריטית יאתר אותו. הלא?
כמובן שאפשר, זאת אחת הסיבות להשתמש ב-API של דלישס (אני מתחיל להרגיש שאו שלא קוראים אותי מספיק בקפידה, או שהדיון כבר כל כך ארוך ששוכחים עד שמגיעים לסוף…)
זה חלק ממה שיצטרך לקרות.
אם הכוונה שלך להמליץ על בלוגים בודדים – בשביל זה לא צריך שום דבר אוטומטי, וגם כמות ההתחדשות של התוכן לא תהיה מעניינת, אני כן חושב שההמלצה צריכה להיות ברמת הפוסטים/אייטמים כדי שהקורא יוכל להבין בדיוק מה הוא הולך לקבל ומה הסיכוי שזה יעניין אותו לפני שהוא לוחץ, ושההבטחה הזאת תמומש (ברמה מספקת) במרבית המקרים. בשינויים שהצעתי למודל דיג לא צריך קהל גדול של פעילים בשביל שזה יעבוד עבור קהל היעד של הציבור הרחב.
איך עושים כאן טראק-באק?
מה אני צריך להיות בועז רימר כדי לנחש איך עושים כאן טראק-באק?
זה קטע של מגניבים בכוונה כדי לנפות את הריף-רף?
אני לא מבין הרבה בווב2, אבל גם העליתי רעיונות כאלה ואחרים אז אתם מוזמנים לקטול אותי כאן:
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=97762&blogcode=3833471
וכאן:
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=97762&blogcode=3833698
אתה לא ריפרף, סתם קשקשן… (-:
תיקח את הלינק של הפוסט ותתקע אותו במקום של הטראבקים אצלך.
ממש מדע גבוה…
יש שם כמה רעיונות מעניינים ואני אגיב בהמשך היום, קצת מופרע כאן כרגע.
אין לי מקום כזה.
רגע, לאיזה מקום אתה רומז?!
אני לא תוקע שום דבר שם!!
גם אצלי מופרע איזה כיף.
תגיד לי? למה אתה משתף בזה את כל הקוראים כאן בהתחשב בזה שאנחנו בסקייפ אחד של השני.
אני לא יודע איך משתמשים בטראקבקים בישרא – תמצא איפה שמים אצלכם את הלינק לפוסט אליו עושים את הטראקבק ושם תשים את הלינק לפוסט הזה.
כמה מושגים טכניים פנימיים נזרקו פה, אולי אפשר קצת לפשט?
sorry, wrong address (-:
אחד היתרונות בלא לכתוב בעיתון או באתר של המדינה, ריקי, זה שמנהלים שיחה יותר מצומצמת ואפשר להחליט מראש שרוצים לנהל אותה (לפחות במקרה של הפוסט הזה) עם קהל מבין עניין, או שמוכן לעשות את המאמץ. וזה לא יותר מדי מאמץ, אין שם פיזיקה גרעינית בפנים.
אולי אהוד יכתוב אצלכם כתבה שמסכמת את כל הדיון הזה כפולואו אפ לכתבה שלו על וובסטר, בשביל זה משלמים לו.
אורי, יכול להיות שבעצם המודל הדלישסי / דיגי עם הדירוגים למיניהם יהווה בעיקר כלי (או backstage) עבור העורכים שבסופו של דבר יחליטו איזה פוסט יכנס, ואיזה משקל הוא יקבל?
חשבתי פתאום על בעיה של סינכרוניזציה ועדכניות. גולשים לא סורקים את הבלוגספירה בתדירות אחידה. חלקם מגיעים לטקסטים ושומרים אותם / ממליצים עליהם זמן רב אחרי שהם פורסמו.
מוסיף, יש כאן שאלות של איזונים ובלמים שנראה לי שצריך לדון בהן בשלב האפיון הקונקרטי.
הגישה שלי פרגמטיסטית – צריך לראות מה יכול לתת את התוצאה הכי טובה לקהל של הפרויקט.
גולשים לא סורקים אותה בתדירות אחידה, אבל צרכני תוכן כבדים, הקהל ממנו אמורים להגיע הפעילים/עורכים שמשתמשים ב-RSS נוטים לסרוק אותה בתדירות די גבוהה, ואם הם יהיו אחראים על תחום מסוים אז מן הסתם יקפידו על זה יותר. מלבד זה – רב התוכן (ואפשר לראות לפי וובסטר) הוא לא ניוזי ולפיכך עניין הזמן הוא משני, לא נראה לי שבחזית הזאת תהיה בעיה.
יש פה בעיה רצינית עם ההגדרה של "מעניין". אם נניח 30 ישראלים מחשיבים את הבלוג הסטריאוטיפי של "אוהבת ורודדדד12" למעניין, כי היא חברה שלהם והם נכנסים לשם כל הזמן, ו 30 ישראלים מחשיבים את marketingbabylon למעניין (אני יודעת שהמספרים לא טובים, תזרמו נו), אז יתכן ששני הבלוגים מעניינים באותה מידה.
ההצעה בפוסט היא למקד את ההגדרה של "מעניין" ל"מה שמעניין את הפעילים".
כאן אם הגדרנו את הפעילים ככל מי שרוצה להשתתף, ואם האתר-דמוי-וובסטר שהקמנו פופולרי, יש סיכוי לא רע שאותם חברים של "אוהבת ורודדד" יגרמו לעליה של הבלוג שלה למקומות גבוהים – וגבוהים יותר ממרקטינג בבילון, כי הם יצביעו הרבה פעמים. ראו את זה בכל מיני נסיונות לתחרויות בלוגים שבאמת הורכבו ממציפנים והוכרעו על חודו של קול.
"היום קיבלתי 100 בתנךךךךךך תעזרו לי לפרסםםםםםם כנסו לפה להצביע"
אולי מכשול הטכנולוגיה ישחק פה תפקיד אבל כיום – ממש לא בטוח.
אוקיי, אז אפשר ללכת רמה מעבר ולהיות קצת יותר בררנים – הפעילים יהיו אנשים מוכרים בקהילת האינטרנט הישראלי. אבל כאן עניין המסה הקריטית בעייתית יותר (פחות מדרגים) וכאן אנחנו לא פונים לתחומי העניין של כולם. אם למשל לא יהיו אנשים שמתעניינים במיוחד בקוד פתוח לא יופיעו פוסטים על קוד פתוח אלא אם כן הם ממש פנינים. לא אופטימלי.
אז צריך הגדרה יותר טובה של פוסט טוב ולא טוב. אני חושבת שאם הבלוגוספירה שלנו קטנה, כמות המדרגים קטנה יותר וכמות המדרגים העקביים עוד יותר, אולי לא צריך להשען על דירוגים. כמו הבלוגיה של תפוז וכמו אגרגטורים רגילים, פשוט להציג פוסטים לפי תגיות ושזה יהיה המיון העיקרי, לטוב ולרע.
אם בחרתי בתג "קוד פתוח" ובתג "מדע", אילו פוסטים מהיומיים האחרונים בנושאים האלה היו הכי מעניינים?
סביר להניח שאחרי הסינון הזה ממילא לא יהיו לי הרבה דברים לבחור ביניהם. במיוחד אם נכניס מערכת קארמה, שלא בהכרח תעלה למעלה את הטובים אבל לפחות תוריד למטה כמה גרועים, ואם נכניס מערכת תיקון תגים ידנית (ל"אוף, יש לי מבחן בפיזיקה מחר" לא מגיעה התגית "מדע" וכו) או לחלופין, סינון תגיות לפי רשימת תגיות קבועה לכל בלוג. אם זה לא בלוג על מדע, התג "פצצת אטום" לא יעבור.
גליה
שתמיד כשעושים קומפילציה של דברים "מעניינים" נכנסים לשם הרבה דברים שממש משעממים אותה. חוץ אולי מאמזון.
נ.ב. ריקי: בקשר למונחים שאת לא מכירה, נסי לחפש אותם בעברית ו/או באנגלית בויקיפדיה.
לדעתי אין בעיה עם אנשים שהם לא "קהל מבין עניין" כל עוד הוא קהל מתעניין ולומד – קהל שאם הוא רוצה להשתתף בדיון וחסרים לו מושגים בסיסיים הוא יחפש וילמד.
(אבל הפוסלת במומה פוסלת כאן לפעמים)
גליה,
מבחינת התסריט שאת מתארת בתחילת התגובה שלך, החלוקה לנושאים וההתיישנות עם הזמן אמורה לעזור.
מיון לפי תגיות הוא חשוב, אבל בגלל שאין controlled vocabulary יכול לעזור יותר לניווט וחיפוש בדיעבד, ולא כהגדרת תחומי עניין לעתיד כמו שאת מתארת, נראה לי שיצא משהו מאוד מבולגן והרבה חומר טוב יתפספס, צריך רק לנסות לנווט בתפוז לפי תגים בשביל להבין את הבעיה כאן.
בעניין החשש שלך לגבי הטיית תוכן – אם בוחרים עורכים לכל תחום, יוצא שהכל מכוסה.
בשולי הדברים, לגבי הגדרת מעניין, לא להגדיר זה יותר גרוע מהכל. כל התנגדות לגופים שיגדירו "מעניין"/"לא מעניין" ו"איכותי"/"לא איכותי" היא לא רק סימן לוואי של פליטיקלי קורקט, היא גם בעצם הפקרת השדה התרבותי לכוחות השוק בלבד, סוג של פאשיזם באיצטלה פלורליסטית. זה מזכיר משהו שכתבתי פעם אחרי עליית רשימות בתגובה לביקורות – משהו בסגנון שדווקא בעולם פתוח, דמוקרטי ופלורליסטי של תחרות בין גורמי תרבות, חובה על כל אחד מאיתנו לחזק כמה שיותר את הדברים שהוא מאמין שצריכים להיות יותר למעלה.
מסכים ביותר לדברים בנושא שיפוט ועריכה.
עם הדברים של מי אתה מסכים?
שלך.
"כל התנגדות לגופים שיגדירו ”מעניין”/”לא מעניין“ ו”איכותי”/”לא איכותי“ היא לא רק סימן לוואי של פליטיקלי קורקט, היא גם בעצם הפקרת השדה התרבותי לכוחות השוק בלבד, סוג של פאשיזם באיצטלה פלורליסטית"
אם זה היה קצר יותר, הייתי ממסגרת ותולה.
שני דברים;
1. צריך ליצור איזה מנגנון ניקוד כלשהו, על מנת להפוך את הצפת והפצת התוכן ליעילה יותר ו"מדעית" יותר. משהו בדומה לPR של גוגל, רק עם נוסחה שתכתב ע"י הקהילה ולא תוסתר מאחורי אף פרגוד.
מאין משוואה שתתן לכל רשומה ניקוד שיכלול בתוכו את המשתנים הבאים: מספר הפעמים שהרשומה נשלחה למערכת, מספר הרשומות שנשלחו מאותו הבלוג, זמן הכתיבה, זמן הפרסום במערכת, מי האנשים ששלחו את הרשומה הזו למערכת (האמינות שלהם).
למישהו יש עוד משתנים להציע?
2. עוד משהו שיכול להיות נחמד, ושאני אישית לא ראיתי אותו עדיין באף מקום – מנגנון ליצירת קשרים בין תגיות. יש אנשים שיתייגו את הפוסטים שלהם עם המילה "מדע", ויש שיתייגו עם המילה "מדעים". לשם כך תבנה ספרייה (כמובן שתופעל ע"י מתנדבים), שתגדיר את הקשרים בין התגיות ותקל על המתנבים (הבוקמרקלטיסטים שלנו) שלא יצטרכו לחשוב יותר מידי לפני שהם נותנים תגיות.
אם הולכים עם זה קצת יותר רחוק, אז אפשר בספרייה הזו – מלבד הגדרת מילות נרדפות ("מדע" ו-"מדעים", או "בלוגים" ו-"בלוגספירה"), גם הגדרת קשרים מסוגים שונים, לדוגמא קשר-כולל (לדוגמא התג "ווב2.0" כולל בתוכו את התג "אינטרנט", שכולל בתוכו את התג "מחשבים" – לכן אם אני מחפש "מחשבים", אין סיבה שאני לא אקבל גם רשומות עם התג "ווב2.0") או קשר-אחים ("ירקות" ו-"פרות" לדוגמא).
בברכה, הדחליל.
שרית, חן חן.
דחליל: 1. זה חלק מהרעיון, פשוט נראה לי שההגדרה המדויקת של המשתנים שייכת לשלב מתקדם יותר. אם מעניין אותך להיות חלק מהמאמץ יש קבוצה בגוגל שמנסה להרים מיזם תוכן שכזה לטובת הקהל הישראלי:
http://groups.google.com/group/meyzam-b
2. אתה מדבר על משהו שנקרא tag clustering וקיים בצורות שונות כיום ברב אתרי התגים הרציניים – דלישס, rawsugar, פליקר…
הא, שרית, אני כן מסגרתי. בערך. (סתם: העדבקתי http://ittays.blogspot.com/2006/05/blog-post.html).
אני מוצא את עצמי חוזר לפה לעיין בדיון, ותוהה האם מנגנון של טוקבקים יתאים לאוירה ברשת הישראלית.
דוגמה מינורית היא לראות את עמוד הכניסה של וואינט ממויין ע"פ מספר תגובות (בשיקלול עם גיל הידיעות, באופן מתבקש).
תודה על השיעתוק, מאוד מחמיא. (אגב, רצוי לשנות את ההעדפות בתגובות אצלך שלא יהיו חייבים להיות בעלי חשבון בלוגר)
טוקבקים יהיו חשובים לרשת הישראלית מכיוון אחר, לדעתי, בתנאי שיעברו שינויים מהותיים (=יאפשרו זהות עקבית בעלת מרכז). ראה את הדיון אצל צביקה כאן: http://tinyurl.com/ovr4g
המאמר של חנן כאן: http://tinyurl.com/rd2yr
ועוד רבים…
מדובר, אורי, ברעיון נחמד שקראתי בעניינו בעבר, אבל לדעתי הוא בלתי ישים. אולי אני סקפטי, אבל הקושי ליישמו הוא עצום – בהתחשב בזה שאפילו סינדיקציה פשוטה מדאיגה את אתרי החדשות.
ככאשר מדובר בסינון ידיעות ומיונן, מדוע על המגיבים לצאת מאנונימיותם? כדי שאף אחד לא ידחוק בכוח ידיעות כלפי מעלה? נשמע לי כתרחיש שולי.
כנראה לא הובנתי, לא אמרתי שצריך לערבב את הרעיונות.
לדעתי הפיתרון צריך להיות בכיוון של מאמץ ווירטואלי משותף של כל זרועות התוכן המרכזיים בארץ [הן העצמאי והן הציבורי] להסכים על מודל הצפה אחיד, וכולם כולל כולם ישימו את הכפתור הזה בתחתית כל אייטם שלהם. ולא כמו עכשיו שהדה מרקר החליט לשים איזשהוא אתר בשם "HOT" ותפוז שם משו פנימי.
שוק של כמיליון גולשים הוא קטן רק אם מחפשים "חפרנים" מכורים. אבל אם הולכים על המודל האוטומוטי, כלומר שבכל כתבה בואינט/וואלה/ישרא/תפוז וכו' יהיה כפתור "תחפור", מדובר בשוק ענק. צריך רק לדעת להגיע אליהם דרך ערוצי המיינסטרים ובצורה יעילה.
אני מאמין שאושיית רשת כאורי [דוגמא] שיעשה את זה ללא מטרת רווח יצליח לאחד את גופי התוכן.
נ.ב. לא התייחסתי לרעיון המוצע כי אינני מתמצא בפרטים הטכניים.
למה לא פשוט "ישראלוונטי" ?
(http://hebrew.israelated.com )
הממ… הקונספט של ישראלוונטי לא נותן פתרון לכל הסוגיות שהועלו פה? מה בדיוק חסר?
הנקודה היחידה שהועלתה פה שבאמת כדאי להוסיף לאתר זה נקודות משתמשים על אלו שמדרגים/מוסיפים תכנים לאתר בשביל להבחין בין התכנים הטובים לרעים. נבדוק איך מיישמים את זה…
יעקב, אני מודה על האמון, למרות שאיני חושב שהייתי יכול להצליח עם יוזמה כזאת.
בכל אופן – מה שאתה מתאר היה מציף את אותו דיגג עברי בתכנים שבאים מעיקר מאתרי התוכן הגדולים, והם ממש לא זקוקים לזה. גם הקוראים לא זקוקים לזה…
פילי, אולי כדאי להזכיר את הקשר שלך למיזם?
בכל מקרה – הפוסט נכתב באפריל, הרבה לפני שהמיזם שלך עלה. בעיני הבעיה של ישראלוונטי היא הפוכה לבעיה של הרעיון של יעקב. גם הקונספט וגם הממשק והעיצוב פונים לקהילה שקוראת בלוגים בלאו הכי. הוא כלי ל"חשודים המיידיים", אני קיוויתי למשהו שהופך אנשים שלא קוראים תוכן עצמאי, לקוראים קבועים שלו. ומשהו שיוצר גם מארג בין התוכן הלא עצמאי והתוכן הכן עצמאי.
ישראלוונטי צעיר, ומוקדם לדעת אם יתגבר על שפע הבעיות שיש בו כרגע, ההשקעה בו ניכרת ואני מאחל לו רק הצלחה. אבל הוא לא מתגבר על הבעיות המרכזיות שהזכרתי בפוסט. בין השאר, בעיית המסה הקריטית, ובעיית הבידוד של הבלוגוספירה משאר עולם התקשורת.
:)
זו בדיוק השאלה שעומדת בפני "ישראלוונטי". בתור אחד שהוא "חשוד מיידי" קלאסי אני לא מבין איך אלו שאינם חשודים חושבים ולכן אינסייט לשיפורים נדרשים יתקבל בהערכה.
מעבר למבוצע בישראלוונטי, איך עושים את המארג בין תוכן לא עצמאי לעצמאי? הממשק של דף הבית של ישראבלוג (שהוא, לדעתי החשודה, בעייתי)? אולי זה של תפוז?
אתה צודק לגמרי, ישראלוונטי הוא תינוקון ובגדר משחק בהצגת יכולות עם השאיפה להתפתח למודל רעיוני לפתרון שאותו אתה, יעקב ורבים עצמאיים אחרים מחפשים.
(הפוסט נכתב באפריל אך הערתו של יעקב נכתבה בנובמבר השנה. אנשים עדיין מחפשים משהו, הייתי רוצה לעזור להם למצוא את זה…)
שמע פילי, יש לי _המון_ מה להגיד על ישרארלוונטי, שאני מנסה להשתמש בו ביממה האחרונה וזה, לצערי, לא קל.
אני מציע שאולי ניפגש כשאני בישראל בחודש הבא.
[אורי, צריך לזכור שאין ערך לכמות האנשים שלוחצים על "תחפור" אלא לכמות המדרגים, הלא הם ה'חשודים', ויש סיכוי שאתר כזה שיהפוך למרכז תוכן שוקק חיים, ידרבן אותם להיות פעיל באתר ולאזן בין התוכן הלא קונבנציונאלי לפופוליסטי]
פיל, הגעתי לכאן דרך המיזם שלך… ואתה רואה, אני עדיין מחפש משהו :)
אורי – וואלה, חבל לי לשמוע שלמישהו "לא קל" אבל עם זאת אני כמובן מסוקרן מאוד כי זה אומר שלאנשים יש מה להגיד … הם פשוט לא אומרים לי את זה. עד עכשיו הדרך היחידה שלי לקבל אינפורמציה בנושא היא רק דרך פוסטים שנכתבו על וובסטר ושווה קריאה, שלפחות לבעיותיהם אני מנסה לתת פתרון.
אני בוודאי אשמח להפגש, לקבל אימייל, או מה שלא יהיה וכד'.
יעקב – כן, ברור לי שמשהו עוד חסר. אני עוד מנסה להבין מה זה הדבר הזה ואיך אני יכול לעזור לך למצוא אותו…
אני רוצה לערער על הנחת יסוד מוסתרת שיש כמעט בכל הדיון כאן. ההנחה היא שאיכות של קטע נמדדת בכמות הקוראים שלו / הממליצים שלו. גליה לעיל היא היחידה שהעירה נגד זה ונתנה דוגמה בודדת למה מותר לערער בהנחה הזאת. אבל גם בהצעות שלה לשיפור עדיין ההנחה קיימת, רק שצריך להזהר מדוגמאות כמו שהיא הביאה.
עוד הנחה שיש כאן היא שאפשר להעמיד את כל הקטעים בסקאלה אחת לפי האיכות שלהם.
אני חושב ששתי ההנחות שגויות. לדעתי הקטעים למעשה מוצבים במין רשת (הרבה תתי-סקאלות) וכל אחד נכנס לסקאלה שמענינת אותו, לפי תחומי עניין. בתוך כל סקאלה יש איכותיים יותר ופחות.
אז איך מוצאים:
א. את תחום העניין
ב. את האיכותיים בתוך כל תחום עניין?
לדעתי השיטה שעובדת הכי טוב על כולם, והיא למעשה קיימת בפועל גם באינטרנט: המלצות של אנשים/גורמים שאנו מכירים וסומכים על ההמלצות שלהם. מי שהמליץ לנו בעבר משהו שמעניין אותנו, כנראה שנלך לראות את ההמלצה הבאה שלו. למשל, הרבה מתענינים בסולם של אורשר לפני שהם הולכים לראות סרטים. וזה לא בגלל שהסולם שלו מצביע על כמות הצופים בסרט מסויים, אלא בגלל שהם מכירים כבר את ההמלצות הקודמות שלו, והחליטו האם הם סומכים על המלצות אלה. בגלל אורשר, ולא בגלל היבטים כמותיים אלה או אחרים. זה קורה גם עם גופים (ערוצי נישה בטלוויזיה, אתרי בלוג מסויימים וכו').
איך עושים את זה? הרעיון הוא דומה למה שאורי הציע למעלה, אבל בתוספת חשובה אחת: ההמלצה אינה אנונימית. יש כאן אחריות לממליץ בכך שהוא מתפרסם (אפשר בפסבדונים). הטכנולוגיה צריכה לתמוך במיון של ממליצים, אבל צריך לאפיין את זה.
בכל אופן, זו השיטה הבדוקה ביותר לסיווג איכות של תכנים ולא כמות מפגרת. מרבית רבי המכר לא קולעים לטעם של רוב האנשים, ובוודאי לא לאיכות המצופה של חלק מהאנשים. אנשים קונים את הספר פשוט כי הספר "הולך", ואז הם מתאכזבים (אני לפחות). לעומת זאת, הסיכויים להתאכזב נמוכים אם אני קורא ספר שהומלץ על ידי מישהו שקרא אותו ואני מכיר את הטעם שלו ואת ההמלצות שלו. אולי אפילו רק בגלל שאני יודע למה לצפות מההמלצה הזאת.
הרעיון הוא שהממליצים הופכים להיות מסווגים לפי טיב ההמלצות שלהם ולא התכנים שהם ממליצים עליהם.
אם תבחנו מה שהולך בבלוגים בעלי תוכן איכותי (כדוגמת האייל או רשימות) תראו שזה בעצם מה שזה – אנשים קוראים שם בגלל שהאתר נחשב רציני, ולא משנה מי שיצטרף אליו – ולא בגלל כמות הקוראים שקראו שם בעבר.
טרקבאקים
[...] וכך זה ממשיך, על הווריאציות השונות. נראה שהבלגן שנוצר לאחרונה בכוס התה הקטנה שלנו מתחיל לעורר אחרים. אני שמחה גם שאני כותבת על נושאים שנראה כי מעניינים אחרים. מעניין לאן זה ימשיך. מקווה שיותר לכיוון של אתר התוכן העצמאי של אורי והג'מעה, מאשר heep.co.il של סלקום, אבל – העיקר שימשיך. [...]
[...] (א) שלהערכתי לא קיים כרגע, מעלה את הצורך בשירותי תיווך ואגרגציה חכמה שעל האתגרים שלהם דיברנו כבר. בימים האחרונים קורים בתחום הזה דברים מסקרנים מאוד, אם כי היחס בין כמות הקוראים וכמות השירותים האלו הוא בינתיים קומי. (ב) הוא המקום בו התעשייה מתחילה לשים לב לזנב הזה, והוא עוד יותר רחוק מאיתנו, לצערי. ויותר מזה – מלבד שאלת המסה הקריטית, זאת הנקודה בה אני לא בטוח עד כמה הדינמיקה והאורך (כי ם תלויים לא רק בכמות קוראים, אלא גם בכמות מיקרו-יצרני-תוכן) יאפשרו את מערכות יחסי הגומלין המוכרות מחו“ל. בנקודה הזאת אני עם גל. [...]
פרסם תגובה